א. בליל יום טוב של פסח שחל בשבת, יש נוהגים שלא לומר הפיוט “לכה דודי לקראת כלה”, בקבלת שבת, והטעם מפני שכאשר מקבלים פני השבת (באומרם: “פני שבת נקבלה”), ואין מזכירים “יום טוב” בקבלת פנים, נראה כמביישים את יום טוב. אבל מנהגינו לומר לעולם “לכה דודי” בקבלת שבת, גם כשחל בו יום טוב, כי החג כבר הוזמן על ידינו בקידוש החודש, [שלכן אנו חותמים בתפלת יום טוב: “מקדש ישראל והזמנים”, שעל ידי קדושת ישראל נתקדשו הזמנים בקביעת החדשים (ביצה יז. ובפרש”י שם).] וממילא אין צורך לצאת לקראת יום טוב ולקבלו כשבא בזמנו הקבוע לו. אבל השבת קבועה ועומדת מששת ימי בראשית, ואין כל צורך שבית דין יקדשוה (בבא בתרא קכא. וביצה יז.), לכן ראוי לצאת לקראת השבת ולקבלו בסבר פנים יפות כיוצא לקראת המלך. (שבת קיט.). [ילקוט יוסף מועדים עמוד שפ. חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד קה, ובמהדורת תשס”ג עמוד רכב].
ב. מנהג ישראל בכל התפוצות להתפלל תפלות ימים טובים בניגון, בשירה וקול זמרה, והוא מכלל שמחת החג. [שו”ת יביע אומר חלק ד’ סימן כו אות ב]. ובין גאולה לתפלה של ערבית ליל יום טוב, נוהגים לומר פסוק: “אלה מועדי ה’ מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם”, ויש שאומרים פסוק: “וידבר משה את מועדי ה’ אל בני ישראל”. [ומנהג בני בבל לומר שני הפסוקים. וכן פשט המנהג בירושלים]. וכשחל בשבת מקדימים פסוק: “ושמרו בני ישראל את השבת”. ובקידוש טוב לומר ב’ הפסוקים. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד שפא. חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד קו בהערה. ובמהדורת תשס”ג עמוד רכב].
ג. בתפלת יום טוב חותם: “בא”י מקדש ישראל והזמנים”, ואם חתם “מקדש ישראל” בלבד יצא. ואם חל יום טוב בשבת, צריך להזכיר באמצע ברכת אתה בחרתנו, “את יום השבת הזה”. וחותם “ברוך אתה ה’ מקדש השבת וישראל והזמנים”. ואם טעה וחתם “מקדש ישראל והזמנים” ולא הזכיר שבת, אם נזכר בתוך כדי דיבור [שהוא שיעור “שלום עליך רבי”], חוזר ואומר: מקדש השבת וישראל והזמנים, ואם שהה יותר מכדי דיבור, יצא ידי חובה, וימשיך רצה עד סוף התפלה. וכן אם טעה וחתם: “ברוך אתה ה’ מקדש השבת”, שהואיל ובאמצע הברכה הזכיר יום טוב יצא ידי חובה בדיעבד. וימשיך רצה עד סוף התפלה. וטוב שיכוין לחזרת השליח צבור מתחלה ועד סוף. [יביע אומר ח”ד סי’ נא אות יט. חזון עובדיה פסח עמוד קז אות ז’. ובמהדורת תשס”ג עמוד רכג]. והוא הדין אם התפלל אתה קדשת ואמר יעלה ויבוא, יצא. [עיין בשו”ת ויאמר משה סימן יד. חזון עובדיה שם. ילקוט יוסף מועדים עמוד שפא].
ד. המתפלל ביום טוב, וכשהגיע לברכת מודים, נסתפק אם כשסיים יעלה ויבוא [שבאמצע ברכת אתה בחרתנו] סיים כהוגן, והשיאנו, וחתם הברכה כדת, או שאחר שסיים יעלה ויבוא המשיך ואתה ברחמיך הרבים וכו’ כמו שרגילים בראש חודש, ונמצא שלא חתם ברכת אתה בחרתנו, צריך לחזור ולומר “והשיאנו” וכו’ ויחתום כדת. ואפילו אם סיים תפלתו צריך לחזור לראש, ואין לומר בזה ספק ברכות להקל. וטוב שיחזור להתפלל בתנאי דנדבה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שפא. יביע אומר ח”ב סי’ ט אות יד. חזון עובדיה הלכות פסח מהדורת תשס”ג עמוד רכו].
ה. מנהג קהלות ספרד לגמור ההלל בבית הכנסת בליל יום טוב הראשון של פסח [ובחו”ל בשני לילות הראשונים של פסח] אחר העמידה של תפלת ערבית, ומברכים לפניו “לגמור את ההלל”, ולאחריו יהללוך, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש. וטוב לכוין בברכה זו לפטור קריאת ההלל שאומר בביתו בסוף ההגדה. שאין מברכים עליו אז, מפני שמפסיקים בו, שאומרים ב’ פרקים הראשונים של ההלל לפני הסעודה, והיתר לאחר הסעודה. [ילקו”י מועדים עמ’ שפב. יביע אומר חלק ב’ סי’ כה. וחלק ד’ סימן כא. וחזון עובדיה על הלכות פסח מהדורת תשס”ג עמוד רכז].
ו. אף במקומות שעדיין לא נהגו לגמור ההלל בבית הכנסת בערבית ליל פסח, טוב ונכון שיסכימו לקבל על עצמם מנהג יקר זה, ועל כל פנים מי שמתפלל עם ציבור שאינם נוהגים לאומרו, נכון שיגמור את ההלל ביחידות בבית הכנסת, או מיד עם בואו לביתו, ויברך עליו תחילה וסוף. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שפב. יחוה דעת ח”ה סי’ קסא. חזון עובדיה תשס”ג עמ’ רכט].
ז. במקומות שמתפללים תפלת ערבית של חג מבעוד יום קודם צאת הכוכבים, עם כל זה רשאים לומר את ההלל בברכה, אפילו שעדיין לא הגיע זמן צאת הכוכבים.[יחוה דעת ח”ה סי’ לד].
ח. ציבור שטעו ושכחו לומר את ההלל בליל פסח בבית הכנסת, ונזכר היחיד לאחר שבא לביתו, יגמור מיד את ההלל בברכותיו, תחלה וסוף, קודם הקידוש. [יחוה דעת חלק ה סימן קסא].
ט. גם הנשים צריכות לגמור את ההלל בברכותיו בליל חג הפסח, קודם הסדר. ולדידן אף יכולות הנשים להוציא ידי חובה את בני הבית השומעים ומכוונים לצאת ידי חובת ההלל. [יחוה דעת חלק ה סימן לד].
י. ליל פסח שחל בשבת, אין לשליח ציבור לומר “ברכה מעין שבע”, מפני שלא תיקנו לאומרה אלא מפני המזיקין, וליל פסח הוא לילה המשומר ובא מפני המזיקין. וכן דעת רבותינו הראשונים ומרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. וכן דעת רבים מרבותינו המקובלים. ושליח ציבור האומר ברכה זו בליל פסח שחל בשבת, הוא מכניס עצמו לחשש איסור ברכה לבטלה. ומכל מקום אם טעה השליח ציבור או הזיד והתחיל לברך “ברכה מעין שבע”, אין להפסיקו באמצע הברכה, ולגרום ל”ודאי” ברכה לבטלה, אלא יסיים הברכה, אבל לא יענו אחריו אמן. [יביע אומר חלק ב סימן כה. וח”ד סימן כא אות ג’. וח”י בהערות לרב פעלים חלק ג’ סימן כג. וחזון עובדיה על הלכות פסח דיני תפלת פסח. הליכות עולם חלק א’ עמוד שיג].
יא. כשחל ליל פסח בשבת, צריך לומר ויכולו וכו’, ואחר כך יאמרו ההלל בברכות. ואם טעה השליח ציבור והתחיל מיד בברכת ההלל, יסיים ההלל וברכה שלאחריו [יהללוך], ואחר כך יאמר ויכולו עד “אשר ברא אלהים לעשות”, ותיכף יאמר קדיש תתקבל אחר זה. [חזון עובדיה על פסח מהדורת תשס”ג, עמוד רלז].
יב. אין גומרים ההלל [בברכות] אלא ביו”ט הראשון של פסח ולילו, [ובגולה בשני ימים טובים הראשונים של פסח ושני הלילות], אבל בחול המועד של פסח וביו”ט האחרון של פסח קוראים ההלל בדילוג בלי ברכה.
יג. בברכות ההפטרה בשבת חול המועד פסח, יש לחתום “מקדש השבת”, ולא יאמר “מקדש השבת וישראל והזמנים”, והוא הדין גם לשבת חול המועד של סוכות, שאלמלא שבת אין הפטרה בחול המועד כלל, נמצא שלא באה ההפטרה אלא בגלל השבת, לפיכך חותם “מקדש השבת”. ותו לא מידי. [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד קטז. יחוה דעת ח”א סימן יג].
יד. הטועה בתפלתו בליל פסח או בשחרית של יום טוב א’ דפסח, ולא אמר לא טל ולא מטר, אין צריך לחזור. ואם נזכר אחר מחיה המתים ממשיך בתפלתו. [ילקוט יוסף ח”א תשמ”ה, עמ’ רמא].
טו. המנהג לקרוא המזמור של החג לפני תפלת ערבית בין בליל יום טוב בין בחול המועד. אולם אם לומדים תורה שבעל פה, הלכות או אגדות, או גמרא, בין מנחה לערבית, אין צורך לקרוא המזמור של החג, אלא מיד לאחר קדיש על ישראל מתחילים והוא רחום יכפר עון, וברכו. [וגם אין לחזור ולומר קדיש אחר הפסוקים ה’ צבאות, שאין להרבות בקדישים].
