א. אסור לכבות ביום טוב, ואפילו מקצת כיבוי כגון להוריד ולהנמיך את הפתילה של מנורת הנפט או של הגז, אסור. אבל מותר להנמיך את האש של הגז שלא יקדיח את תבשילו, והתבשיל לא ישרף ולא יתקלקל. אבל להנמיך את האש לצורך הפסד הגז אסור. וכל שכן שאסור לכבות את הגז או הפרימוס לגמרי לאחר שכילה לבשל עליהם. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תפח. יבי”א חלק א’ סימן לא].
ב. ראוי ונכון להחמיר שלא לכבות את הפרימוס ביום טוב משום הפסד הנפט, ומכל מקום אין למחות במי שרוצה להקל לכבות הפרימוס משום הפסד הנפט. אולם אפשר להורות להקל להוריד קצת את השלהבת של הפרימוס על ידי פתיחת המלחצת לזמן קצר, בכדי לבשל יפה את התבשיל שעליו. [ילקוט יוסף מועדים. שו”ת יביע אומר חלק א’ סימן לא. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד נח].
ג. אף על פי שאסור לכבות הגז ביום טוב, מותר לכבות הגז על ידי גרמא, באופן שימלא קומקום קטן של מים על כל גדותיו, ויניחהו על האש עד שירתח, והמים יגלשו על ידי רתיחתם וישפכו על האש ויכבוה. ולאחר הכיבוי יכול לסגור הכפתור של הגז או את ברז הבטחון למנוע זרימת והתפשטות הגז. וכן יוכל לפתוח את מלחצת הפרימוס לאחר שיכבה. והמים שרתחו לאחר כיבוי הגז ישתמש בהם לשתיית קפה או תה וכיוצא, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש. וכן יש להתיר כיבוי הגז על ידי שעון מעורר המכוון לשעה מסויימת, ובשעת צלצולו יורד הכפתור של הגז ומכבהו. אבל אין להתיר לסגור את ברז מיכל הגז הראשי, כדי שלא יוסיף לזרום גז אל תנור הגז, שאסור לכבות ביום טוב, ואין זה נקרא גרמא, שהרי ידוע שסגירת הברז משפיעה מיד למעט את השלהבת של הגז. ודלא כמי שהתיר בזה. וכן מותר לכוין שעון שבת שבבוא השעה המתאימה יכבה את הגז על ידי משיכת ברז הבטחון של הגז (כדרך שמכבה החשמל). [יביע אומר חלק א’ חלק אורח חיים סימן לא. וחלק ג’ סימן ל. ושו”ת יחוה דעת חלק א’ סימן לד. וילקוט יוסף שבת ב’ מהדורת תשס”ד עמוד תרצב, תשובה לדברי מי שחלק בדין זה. ועיין בירחון קול תורה תמוז תשס”ג עמוד ו. ובחזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד נח].
ד. מותר להשתמש ביום טוב במיתקן לכיבוי הגז שהומצא לאחרונה על ידי מכון מדעי טכנולוגי, שהוא מכשיר המבוסס על שעון שבת, ונעשה על ידי גרמא בלבד. [יחו”ד ח”ב סי’ סו].
ה. נרגילה שהטבק נשרה במים ובמגעו הראשון עם הגחלים הוא גורם לכיבויין, מותר להשתמש בה ביום טוב, ואין להצריך שירטיבו את הטבק מערב יום טוב דוקא, ויש להתיר את העישון בנרגילה זו ביום טוב, וכדין בשר על גבי גחלים. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תצ].
ו. מותר להכין שעון שבת ביום טוב שחל בערב שבת, ולכוונו באופן שיכבה את החשמל בליל שבת בשעה מסויימת, היות שאין זה אלא גרמא בעלמא. אבל אסור לגרום כיבוי לנר שעוה הדולק ביום טוב על ידי שיתן סביבו דבר המונע הדלקתו, בענין שיכבה כשיגיע לשם, או לחתוך קצת ממנו למטה, ורק אם עושה כן לפני שידליקנו מותר. [ילקו”י מועדים עמ’ תצא].
ז. אסור להעמיד נר דולק במקום שמנשבת שם רוח כדי שיכבה, ואפילו אם בעת שמניחו אין הרוח נושבת, אלא לאחר זמן הנחתו. ויש מתירים בזה. והמיקל יש לו על מה לסמוך, ובתנאי שיוציאנו בעת שאין אפילו רוח מצויה. [יביע אומר חלק ג סימן יז סקי”ח. יח סק”ו].
ח. במקום צורך גדול יש מתירים לתחוב נר ביום טוב למים שיכבה כשיגיע לשם. [יביע אומר חלק ג’ סימן ל].
ט. יש להיזהר שאחר שסיים להדליק מגפרור בוער [שהודלק בהיתר מאש מצויה] לא ישליכנו בתנופה הגורמת בודאי לכיבוי הגפרור, אלא יניחנו בנחת על הרצפה. וכן סיגריה בוערת לא ישליכנה בתנופה הגורמת לכיבויה לאחר שגמר לעשן. [ילקו”י מועדים עמוד תצב].
י. מותר להסיר בכלי הפחם שבראש הנר, ואף על פי שבהסרתו הוא מפילו לארץ ונכבה, מכל מקום מותר, שכשם שמותר להדליק את הנר כדי להשתמש לאורו ביום טוב, כך מותר לכבות מה שמונע את האור מלהאיר יפה. (ש”ע סי’ תקיד סעיף י, מהגמרא ביצה לב: והרא”ש שם). אבל אסור לחתוך ראש הפתילה בעצמה בכלי, או במספריים, מפני שיש לחוש שמא לא יצמצם ליטול הפחם לבד. ורק מה שנשרף בראש הפתילה מותר לחותכו בכלי. [שם סעיף ד ובמשנ”ב ס”ק כח. הליכות עולם ח”ב עמוד יט].
יא. המסתפק מן השמן שבנר ביום טוב כדי שיכבה במהרה, חייב משום מכבה, ואם עושה בשביל שישתמש בשמן לצורך אוכל נפש, יש מתירים, ויש חולקים. ונכון להחמיר.
יב. מנורת נפט שעלתה השלהבת הרבה, ואם לא יורידנה תתפוצץ הזכוכית ויש חשש שתפרוץ דליקה, או שתכבה. מותר להוריד השלהבת ולהנמיכה.
יג. שתי נרות שמחבר אותם חוט הפתילה ביחד, אסור לחותכו בסכין או במספרים כדי להפרידם, אפילו הוא צריך לשניהם, משום דהוי כמתקן כלי, אלא יקריב את חוט הפתילה לנר אחר וידליק אותו באמצע, ובלבד שיהיה צריך את שתי הנרות. (ביצה לב: ש”ע סי’ תקיד ס”ח).
יד. אסור לחמם באש נר שעוה, כדי להדביקו בפמוט או במנורה, משום איסור ממרח. וצריך להשגיח על זה במיוחד בליל חג השבועות, שהרבה מדלת העם באים ללימוד שעורכים במקהלות בסדר “קריאי מועד”, וחושבים לעשות מצוה בהדלקת נרות נשמה בבית הכנסת בעת הלימוד, ונכשלים במירוח השעוה. וצריך להעיר תשומת לבם כי יצא שכרם בהפסדם שדבר זה אסור מן הדין, אלא יתנו את הנרות בפמוטות או בשפופרת חלולה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תצב].
טו. שפופרת או פמוט שנסתמו בשעוה ונקפאה שם, מותר לנקותה בסכין וכדומה, ואין בזה משום תיקון כלי ביום טוב. [שם].
