א. הסוכה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה, כשרה, ובלבד שעשאה לצל, כגון סוכת (גנב”ך), גוים, נשים, בהמה, כותים. וכן סוכת (רקב”ש), סוכת רועים, (שעשו סוכה בשדה לחסות בצלה מפני השרב, ומשם שומרים על צאנם), סוכת קייצים, (שומרי קציעות של תאנים השטוחים בשדה לייבשם), סוכת בורגנים (שומרי העיר), סוכת שומרי פירות, כולם כשרות למצוה, אף על פי שלא נעשו לשם מצוה. וכן סוכה שעשאה קודם שלשים יום שלפני חג הסוכות, כשרה, אף שלא נעשית לשם מצות סוכה, ולכתחלה יחדש בה דבר בגוף הסוכה לשם מצות סוכה, ואפילו לא חידש אלא רק בסכך שיעור טפח על טפח די בכך. וכן אם חידש בה על פני כולה אפילו ברוחב כל שהוא די בכך. וכן הדין בכל הסוכות של גנב”ך רקב”ש הנ”ל. [ב”ח. ט”ז סק”ג. ושאר אחרונים]. ואם לא חידש בה דבר, ונזכר ביום טוב, אין זה מעכב כלל, ורשאי לברך עליה ברכת לישב בסוכה. [חזו”ע סוכות עמוד סב].
ב. אשה או קטן, אף שהם פטורים ממצות הסוכה, מותרים לכתחלה לתת את הסכך על הסוכה, והסוכה כשרה אף לכתחלה. וכן מותר לסכך על ידי גוי. [ילקו”י שם עמ’ קלג. חזו”ע עמ’ סד].
ג. סוכה שעשתה אותה אשה כדי שבני ביתה ישבו בה לקיים המצוה, הסוכה אסורה בהנאה כל שבעת ימי החג, ככל סוכה. אבל אם עשתה הסוכה לעצמה, וישבה בה בחג, לא חל שם שמים על סוכתה, כיון שהמצוה היא הגורמת את הקדושה, ואם כן זה שייך רק באנשים, שהם מצווים על כך, ולא על סוכת נשים. ולכן מותר ליהנות מן הסוכה והנוי שלה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלב, יביע אומר ח”ב סי’ ל אות ג’. חזון עובדיה סוכות, עמו’ סד, עמו’ עח].
ד. יש מי שכתב, שמכיון דקי”ל (סוכה ט.) עצי סוכה אסורים בהנאה כל שבעה, שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה’, ואמר ר’ יהודה בן בתירה כשם שחל שם שמים על שלמי חגיגה, (לאוסרם עד לאחר הקטרת אימורין, ובתר הכי זכו בהו משלחן גבוה, כעבד הנוטל פרס. רש”י), כך חל שם שמים על הסוכה. לפי זה היה נראה שאסור מן התורה לישב בסוכה בשעה שהוא פטור מישיבה בסוכה, כגון כשירדו גשמים. ומיהו אם כבר היה יושב בסוכה וירדו גשמים, י”ל דלא ניתנה תורה למלאכי השרת שלא ישהה אפילו רגע אחד משהתחילו הגשמים לרדת, וכיו”ב אמרו ביומא (סט.) [עונג יום טוב סימן מט]. אולם לדינא אין בזה איסור תורה, ויש בזה רק משום שנקרא הדיוט. [חזון עובדיה סוכות עמ’ עט בהערה].
ה. סוכה שבנאוה פועלים גויים לצורך ישראל סמוך לחג סוכות, כשרה. ומן הדין אין צריך לחדש בה דבר. ומכל מקום טוב ונכון לחדש בה דבר בסכך או בדפנות. אבל אם נזכרו ביום טוב שלא נתחדש בה דבר, רשאים לברך עליהם ברכת “לישב בסוכה”, שסוכה כשרה היא. [ילקו”י מועדים עמוד קלב. יחוה דעת ח”ו סימן מא, חזון עובדיה סוכות, עמוד נו].
ו. מה שהצריכו לכתחלה לעשות בסוכה שעשאה גוי איזה חידוש, מועיל אף אם עשה חידוש בדפנות עד עשרה טפחים, ואין צריך לחדש בה דבר דוקא בסכך. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלב. יחוה דעת חלק ו’ סימן מא הערה א’, חזון עובדיה סוכות, עמוד נו].
ז. סוכה שנעשתה כהלכתה קודם החג, ובתוך ימי החג נפלה אחת מדפנותיה, רשאי אף לכתחלה להחזיר הדופן למקומה, שכיון שכבר חלה מצות סוכה והוכשרה למצותה, שוב אין בדבר משום תעשה ולא מן העשוי. [הליכות עולם חלק ב’ עמוד רסז].
ח. סכך שנפל בליל יום טוב של חג הסוכות, ונפסלה הסוכה, מותר לומר לגוי להחזיר הסכך על הסוכה, כדי שיוכל לקיים מצות אכילה בסוכה כדת. וטוב שיעשה כן על ידי אמירה לגוי שיאמר לגוי אחר שיעשה כן, שיש אומרים שזה נחשב כשבות דשבות, ובמקום מצוה מותר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכא, חזון עובדיה סוכות, עמוד מח].
ט. אם נפל הסכך בליל יום טוב, ובעל הסוכה החזיר הסכך על הסוכה במו ידיו בליל יו”ט, אף על פי כן בדיעבד מותר לישב בסוכה זו ביום טוב, ולאכול בה אכילת קבע, ולברך בה לישב בסוכה, ולא דמי לדין המבשל בשבת שאסור לו ליהנות מהתבשיל עד למוצאי שבת, והרי כאן נהנה מהצל של הסוכה. דאיסורא דשבת שאני, שכל מה שקנסו בדין המבשל בשבת לאסור התבשיל, הוא רק בשבת ולא ביום טוב, שאין כאן אלא איסור דרבנן, ומכל שכן שלפי הנראה שבעל הסוכה לא עשה כן במזיד, אלא בשוגג, שחשב שהדבר מותר, וקיימא לן אומר מותר שוגג הוא. [חזון עובדיה על סוכות עמוד מט].
י. תושב חוץ לארץ שעשה סוכה כהלכתה בערב יום טוב, וביום טוב שני של גלויות נפל הדופן השלישי, מותר לומר לגוי להעמיד את הדופן השלישי, ואין צריך בזה חידוש כלל. [יחוה דעת ח”ו סי’ מא עמ’ רל]. ואין לאסור בזה משום “תעשה ולא מן העשוי”, שכיון שכבר הוכשרה על ידי עשיית הדפנות כדין, שוב אין איסור בזה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכא הערה ט, חזון עובדיה סוכות, עמוד מח].
יא. לכתחלה יזהר לעשות הדפנות קודם לסכך, ולא יסכך קודם שיעשה דפנות כשרים כהלכתם, מפני שבשעה שעושה הסכך אין תורת אוהל על הסוכה שאין שם מחיצות אלא גג, וכשעושה אחר כך את הדפנות הוה ליה תעשה ולא מן העשוי כבר. ואם עבר וסיכך את הסוכה העומדת על ארבעה עמודים ואחר כך נתן הדפנות, ועשה הסכך תחלה, יש פוסלים ויש מכשירים, וההלכה שהסוכה כשרה בדיעבד. ונכון להחמיר לנענע את הסכך לשם צל, להגביה כל ענף ומניחו וחוזר ומגביה חברו ומניחו. [ילקו”י מועדים עמ’ קכה, חזו”ע סוכות, עמ’ לח. הליכות עולם ח”ב עמ’ רסו. יביע אומר ח”י בהערות לרב פעלים ח”א סי’ לד].
