א. מי שלא עשה סוכה, בין בשוגג בין במזיד, עושה סוכה בחולו של מועד, אפילו על ידי אומן ישראל. ומותר לאומן לקבל שכרו, כיון שהוא דבר מצוה. ומכיון שהיא סוכה חדשה אצלו, בישיבתו הראשונה בתוכה יברך גם שהחיינו. [וכן יכול לצאת מסוכה זו ולישב באחרת]. [חזו”ע סוכות עמוד מט-נא. וכתב בשו”ת משאת משה ח”א (סי’ ה), שצריך לברך שהחיינו, שהרי לא עשאה קודם הרגל, והיא חדשה אצלו. ע”כ. וכן נראה שיש לברך שהחיינו, ודלא כמ”ש בס’ בצל החכמה].
ב. גר שנתגייר בחול המועד סוכות, וכן קטן שנתגדל בחוה”מ, לכולי עלמא עושים סוכה בחול המועד, שנאמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. והגר מברך שהחיינו על ישיבתו הראשונה בסוכה. אך קטן שהגדיל בחול המועד נראה שלא יברך שהחיינו בלילה הראשונה שהגדיל, דאף שיש אומרים דמעשה קטן אינו כלום, וחיוב החינוך הוא רק על האב, מכל מקום הרי יש חולקים, ולא יצאנו מידי ספק. ונראה פשוט שהגר גם מברך שהחיינו על ישיבתו בסוכה, כגר כאזרח יהיה. [ע’ סוכה (כז:). ברכי יוסף (סי’ תרלז) בשם מהר”ם גלנטי].
ג. העיקר להלכה דצריך שיעשה סוכה חזקה הראויה לעמוד בכל שבעת ימי החג, ואם עשה סוכה רעועה שאינה יכולה לעמוד ז’ ימים, הסוכה פסולה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קכא. יביע אומר ח”ד חלק אורח חיים סימן נב אות ב’].
ד. יוצאים בסוכה שאולה, וכן יוצאים בסוכה של שותפין. [חזון עובדיה סוכות עמוד נב, נו].
ה. נאמר בתורה, כל האזרח בישראל ישבו “בסכת”, חסר ו’, ודרשו חז”ל שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת. (ופירש רש”י, מדכתיב בסכת, משמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה, ואי אפשר שתהיה לכולם, דלא מטי בה שוה פרוטה לכל אחד, אלא ע”י שאלה). ומי שתקף את חבירו והוציאו מסוכתו, והוא ישב ואכל בה, בדיעבד יצא ידי חובתו, דקי”ל אין קרקע נגזלת, והרי היא כקרקע שאולה, שהלכה רווחת היא שיוצאים בסוכה שאולה. ולכתחלה לא יכנס אדם לסוכת חבירו לאכול בה, שלא מדעת חבירו, ולא יברך עליה לישב בסוכה אלא אם כן מדעת חבירו. וכן לא יעשה סוכה בקרקע של חבירו. (ש”ע סי’ תרלז ס”ב). ומכל מקום אם קיבל רשות מאשתו של בעל הסוכה, שפיר דמי, ויכול לברך לישב בסוכה, שכיון שהרשתה לו אשתו מסתמא גם הוא אינו מקפיד. (בכורי יעקב כא).
ו. יש מי שכתב דהא דקרקע אינה נגזלת, ולכן התוקף את חבירו והוציאו, הסוכה כשרה, הוא דוקא כשאינו מקפיד על ישיבתו ושימושו בסוכה, אבל אם מקפיד על ישיבתו ושימושו בסוכה הוי גזלה. אולם סברא זו היא נגד סתמות דברי כל הפוסקים שלא חילקו בזה, ולכן העיקר לדינא שהסוכה כשרה בכל אופן כיון דקיימא לן קרקע אינה נגזלת. [חזון עובדיה על סוכות שם, ודלא כמ”ש החזון איש סימן קנ אות כב].
ז. העושה סוכה ליד פתח ביתו ברשות הרבים, יש לו על מי שיסמוך לקיים בה מצות סוכה, וכשיושב בה יכול לברך עליה לישב בסוכה. [ילקו”י מועדים עמ’ קלד. חזו”ע סוכות עמ’ נב].
ח. דין סוכה גזולה הוא בין בסכך בין בדפנות. [כ”כ הפמ”ג (סי’ תרלז מש”ז סק”ד), והמנחת חינוך (מצוה שכה אות ט). וזה שלא כמ”ש בשו”ת חלקת יואב (חאו”ח סי’ כז) שאיסור גזל בסוכה לא שייך בדפנות].
ט. אם גזל עצים וסיכך בהם את הסוכה, וישב בתוכה, אף על פי שלא חיברם ולא שינה בהם כלום, יצא, שתקנת חכמים היא שאין לבעל העצים אלא דמי העצים בלבד, הואיל וכוונתו לשלם אחר כך את דמי העצים לבעליהם. ורשאי גם לברך על סוכה זו ברכת לישב בסוכה. וכל זה דוקא בדיעבד, אבל לכתחלה לא. ואם אין בדעתו לשלם את דמי העצים, יש לחוש לדעת בעל העיטור, דאינו יוצא בה ידי חובה, ואז הוי ברכתו ברכה לבטלה שהיא מצוה הבאה בעבירה. [חזון עובדיה סוכות עמוד נז. ומה שכתבנו בילקוט יוסף מועדים עמוד קלד שאסור לו לברך על סוכה שגזל העצים, הנה איירי כשאין בדעתו לשלם את דמי העצים, דבזה יש לחוש לדעת בעל העיטור, והמג”א ומשנ”ב, דאינו יוצא בה י”ח, ואז הוי ברכתו ברכה לבטלה שהיא מצוה הבאה בעבירה, כמבואר שם בהערה כו, עמו’ נח].
י. אסור לקצוץ עצים מיערות הקרן הקיימת או מעצים הנטועים ברחובות העיר מטעם העיריה, שהרי זה מקיים מצוה הבאה בעבירה, ואסור לברך ברכת “לישב בסוכה” בסוכה כזו שסיככה בעצים גזולים. ורק אם ניתן לו רשות מפורשת על כך מאת הממונים שפיר דמי. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלד. יחוה דעת חלק ה’ סימן מו בהערה, חזון עובדיה סוכות, עמוד נז].
יא. יש אנשים שאינם נזהרים מליטול קרשים העומדים לבנין שלא מדעת בעליהם, להעמיד בהם את הדפנות או את הסכך. ואסור לעשות כן אפילו אם בכוונתם להחזיר אותם תיכף אחר החג, כי על כל פנים הוא משתמש בהם באיסור גזל, כי השואל שלא מדעת בעלים גזלן הוי, כדאיתא בש”ע חושן משפט (ר”ס רצב). ואסור לברך על סוכה כזאת, אלא אם כן הבעלים מחלו לו על כך, או שבדעתו לשלם דמי העצים. (ביאור הלכה).
יב. אם אין מוצאים ענפי אילן לסכך את הסוכה אלא עצי פרי, מותר לכרות ענפים מן האילן וליטול אותם לקיים מצות סוכה, ואין בזה איסור משום בל תשחית. ואם אפשר נכון לעשות כן על ידי גוי שהוא יקצוץ הענפים ולא יסייע הישראל עמו. ואם יש לו אילנות סרק בודאי שעדיף לקצוץ מאילני סרק, שאין בהם איסור בל תשחית. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלד. יחוה דעת חלק ה’ סימן מו. חזון עובדיה על סוכות, עמוד סא. וכ”כ ההפלאה].
