א. מצוה לקשט את הסוכה בקישוטים נאים לנאותה. וכמו שדרשו חז”ל (שבת קלג:) על פסוק זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, שיכתוב בו לשמו בלבלר אומן, וכורכו בשיראין נאים. ע”ש. ועוד שהנוי של הסוכה עשוי להנעים עליו את ישיבתו בסוכה שתהיה עריבה עליו. [הרשב”א בתשובה סימן נה].
ב. לפיכך ראוי לעטר הסוכה בסדינים נאים ולתלות בה לנוי פרכילי ענבים ורמונים, ובקבוקים קטנים של יינות ושמנים. ושאר מיני קישוטים וציורים יפים, וכדומה. [ילקוט יוסף מועדים עמו’ קלה. חזו”ע סוכות עמו’ עד]. וכל המרבה לנאותה וליפותה הרי זה משובח. (של”ה).
ג. כשתולה את נויי הסוכה בסכך צריך שיהיו צמודים לסכך ותלויים בתוך ארבעה טפחים (32 ס”מ) מהסכך, ולא יהיו מופלגים ויורדים מן הסכך שיעור ארבעה טפחים שאז יש חשש פן יפסלו את הסוכה. אבל כשהם בתוך ד’ טפחים, בטלים הם לגבי הסכך. לכן נכון להזהר שלא לתלות שום נוי בסכך של הסוכה אלא רק בפחות מד’ טפחים. [ש”ע].
ד. שרשרת של נייר צבעוני שתולים לנוי בסכך, לכתחלה ראוי להקפיד לתלותה בתוך ד’ טפחים של הסכך, ובדיעבד שתלאה כשהיא יורדת מד’ טפחים, הסוכה כשרה, ומותר לישב ולאכול או לישן תחתיה. [ילקו”י מועדים עמ’ קלה. ומן הדין אין בזה כדי לפסול, כיון שרוחב השרשרת אינו אלא טפח, וסכך פסול אינו פוסל אלא בד’ טפחים. ואעפ”כ טוב לחוש למ”ש הרמ”א (ס”ס תרכז) שיש להזהר שלא לתלות שום נוי (אפי’ אינו רחב ד’ טפחים, מג”א), אלא רק כשהוא בתוך ד’ טפחים לסכך. והוא לחומרא בעלמא].
ה. המנורה של שמן התלויה בסכך של הסוכה מותר לשלשלה אף על פי שהיא יורדת מן הסכך יותר משיעור ארבעה טפחים, שנחשב הדבר כדיעבד, מחשש לדליקה. אך לא יאכל ולא יישן תחתיה. אבל מנורת חשמל יתננה בתוך ד’ טפחים לסכך. [ילקו”י מועדים עמוד קלה. חזון עובדיה סוכות עמוד עו. וכ”כ בבן איש חי (פר’ האזינו אות ב), שמותר לשלשלה אפי’ יותר מד’ טפחים, דחשיב כדיעבד. אך יזהר שלא יאכל ולא יישן תחתיה. ובזמנינו אפשר לתלות את נורת החשמל למעלה בתוך ד’ טפחים לסכך].
ו. הנוהגים לתלות בביתם תמונות פוטוגרפיות של גאוני ישראל, רשאים לתלותם לנוי בסוכה, משום שנאמר תשבו כעין תדורו. [הנה אע”פ שיש מקפידים על זה, כמ”ש בספר יערות דבש (דף יט:), שעל פי הזוהר והמקובלים יש להחמיר שלא להצטלם. מ”מ מכיון שכבר נהגו להקל בזה, וקי”ל תשבו כעין תדורו, המקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו. וכ”כ בשו”ת שלמת חיים ח”ב חיו”ד סי’ יח, ובדפוס חדש סימן רנז].
ז. לכתחלה אסור לכתוב פסוקים על נייר או קלף, כגון בסוכות תשבו שבעת ימים, כדי לקשט בו את הסוכה, ואם כבר נכתב או נדפס בדפוס, מותר לקנותו ולקשט בו את הסוכה. [ילקו”י על הלכות השכמת הבוקר מהדורת תשס”ד, עמוד קלט. חזון עובדיה סוכות עמוד צב].
ח. קישוטים ונויים שמייצרים הנוצרים לכבוד יום חג המולד שלהם, אין איסור לתלותם בסוכה לנוי, דהזמנה לאו מילתא היא. [ילקו”י על הלכות ערלה פ”ב סוף הערה יב. ילקו”י מועדים (מהדורת תשס”ד, עמוד תרנה). וגדולה מזו כתב החתם סופר (חאו”ח סי’ מב) להתיר. ע”ש. ובפרט שקישוטים אלו נעשים בבתי חרושת למוכרם לכל דורש, ואין בהם מגע יד אדם, ואין כאן מחשבה הפוסלת. חזו”ע סוכות עמו’ עז].
ט. יש אומרים שאין לתלות פירות של ערלה בסוכה, לנוי סוכה, דחשיב כנהנה מאיסורי הנאה, ויש חולקים ומקילין בזה. וכן עיקר לדינא. אלא שצריך שיקשרו את הפרי [של הערלה] היטב כדי שלא יבואו הקטנים לאכול מפירות ערלה אלו, וכמו שמובא בכיוצא בזה בספר חסידים (סימן רסג), שאמרו לאחד למה אין אתה תולה נוי סוכה, ואמר להם מה תועלת, הילדים ינתקו הפירות, והחוטין שתלויין בהם הפירות בשבת מקרעין, מוטב שלא יחטאו על ידי. ע”כ. [ילקו”י הלכות ערלה סי’ רצד, פ”ב הערה יב. ילקו”י מועדים מהדורת תשס”ד עמו’ תרמז].
י. מותר לתלות פירות של שביעית בסוכה לנוי, משום דאחר החג חזי לאכילה. [ילקוט יוסף על ערלה שם, וילקוט יוסף מועדים מהדורת תשס”ד עמוד תרנג].
יא. בכל שמונת ימי החג אסור ליהנות מעצי הסוכה, בין עצי הסכך בין עצי הדפנות, או מהנוי שעשה לסוכה, דמגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומי. ואם התנה על כל הדברים שעשה לנאותה לפני שקיעת החמה של ערב יום טוב הראשון של סוכות ואמר: “אני מתנה עליהם לאוכלם וליהנות מהם בכל עת שארצה אף בימות החג”, מועיל תנאו, שבלשון זו גם בין השמשות בכלל זה, ואין מקום לומר עליהם שהוקצו למצותן. הזמין את הסוכה למצוה ולא ישב בה, הזמנה לאו מילתא היא. [שאילתות (פרשת שלח לך סימן קכו), או”ז ח”ב (סי’ שס), הגהות אשרי (ביצה ר”פ המביא ל:). ע”ש].
יב. רמונים ופרכילי ענבים ובקבוקי יין ושאר משקים ופירות שתלאם בסכך הסוכה לנאותה, אסור ליהנות מהם כל שבעת ימי החג, עד מוצאי שמחת תורה, ואפילו אם נפלו מן הסוכה אסור ליהנות מהם. ואם נפלו בשבת או ביום טוב, אסור לטלטלם משום מוקצה, דמגו דאתקצאי בבין השמשות בכניסת החג אתקצאי לכולי יומא. וכל שכן שאסור לאכול מהם. אבל אם נפלו בחול המועד מותר לטלטלם ולהצניעם, אבל אסורים באכילה עד מוצאי יום טוב האחרון. וטוב להתנות בערב החג בשעה שתלאם, או סמוך לבין השמשות, ולומר: אני מתנה עליהם ליטלם ולאוכלם מתי שארצה, ואז מותרים באכילה אפילו לא נפלו, ועודם תלויים בסכך הסוכה. [ש”ע סי’ תרלח ס”ב].
יג. אם התנה בנוסח “אני מתנה עליהם לאוכלם כשיפלו” אין התנאי מועיל כלל ועדיין הם באיסורם, שמתוך שהוקצו בבין השמשות של כניסת החג הוקצו לכל החג, אבל כשמתנה לאוכלם לכשירצה, לא הוקצו בבין השמשות. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלה].
יד. בגוף הסוכה לא מועיל שום תנאי ליהנות ממנה, ולכן אסור ליטול אפילו קיסם מהסוכה לחצוץ בו את שיניו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלה, חזון עובדיה סוכות, עמוד פג].
טו. התולה הדסים או בקבוק בושם בסכך הסוכה לנוי, מותר להריח בהם. [חזו”ע שם עמ’ פז].
טז. נויי סוכה שהיו תלויים בסכך הסוכה, ונפלו בחול המועד, רשאי ליתנם בדפנות הסוכה, כי נויי הסוכה בכל מקום שהם נמצאים בתוך הסוכה, משרים חדוה וקורת רוח למי שנכנס בסוכה, וכולם בכלל זה אלי ואנוהו. [חזון עובדיה סוכות עמוד פד הערה יא].
יז. אם פרסו על רצפת הסוכה “שטיחים”, דינם כשאר נויי סוכה, ואסור להוציאם להשתמש בהם בכל שמונת ימי החג, זולת אם התנה על נויי הסוכה, שאז מועיל התנאי גם עליהם, ויוכל להשתמש בהם בכל עת שירצה, [אגרות משה חאו”ח ח”א סימן קפא].
יח. מי ששם מקרר במקום דופן סוכה, מותר להשתמש בו בלי שום תנאי, דהיינו להכניס לתוכו אוכלים ומשקים, וכן להוציא ממנו, כי לא הוקצה מלהשתמש בו שימוש רגיל, שאינו פוגע בכשרות הסוכה. [וסוכה שהוכשרה ע”י דופן עקומה, והניח שם נוי לסוכה, בשו”ת היכלי שן (סי’ א וב) העלה להחמיר שיש עליו תורת נוי סוכה. וע’ בפני יהושע (סוכה י:) ד”ה עוד היה נ”ל].
יט. רמונים שנתלו בסוכה לנוי סוכה ונפלו ונתערבו ברמונים אחרים, דינם כדבר שיש לו מתירין, שהרי אחר החג יהיו מותרים, ולכן אין להם ביטול בחג. [שו”ת יביע אומר חלק י’ בהערות לרב פעלים חלק ג’ חאו”ח סימן מג].
כ. וכן אתרוג שתלו אותו בסוכה לנוי, ונפל ונתערב בארגז שהיו בו אתרוגים רבים הכשרים לאכילה, ואינו ניכר, כל האתרוגים שבארגז נאסרו באכילה עד לאחר החג, כי האתרוג שהוקצה למצותו הוא בגדר דבר שיש לו מתירין, וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. [חזון עובדיה סוכות עמוד פח].
כא. מי שתלה אתרוג כשר בסכך לנוי הסוכה, ובחג הסוכות נפסל האתרוג שלו, ורוצה ליטול האתרוג שתלאו לנוי הסוכה, כדי לצאת בו ידי חובת ארבעת המינים, מותר לו ליטלו בחול המועד ולצאת בו ידי חובתו. [חזון עובדיה סוכות עמוד פט].
כב. כל מה שנוי סוכה אסור בהנאה בימי החג הוא דוקא בסוכה כשרה, אבל אם לא עשה סוכה כהלכתה, או שנויי הסוכה היו מופלגים ד’ טפחים מן הסכך ורחבים ד’ טפחים שפוסלים את הסוכה, וממילא לא בטלי לגבי הסכך, לא נאסרו בהנאה, ואף על פי שנוי הדפנות גם כן אסורים, זהו מפני שהם סמוכים לדופן, והוי נוי לדופן הסוכה, אבל אם הם תלויים בסכך ומופלגים ד’ טפחים מן הסכך מותרים בהנאה. [כדדייק לשון הגמרא סוכה (י.) סיככה “כהלכתה”, ותלה בה אגוזים ושקדים וכו’ אסור להסתפק. חזו”ע שם עמוד עז].
כג. אפילו אם שכח להתנות על נויי הסוכה (כגון סדינים המצויירים וכיו”ב), שיוכל ליטלם כל זמן שירצה, מותר להסירם מן הסוכה בחול המועד, אם חושש פן ירדו גשמים ויקלקלו אותם, או מפני הגנבים. [ילקו”י מועדים עמ’ קלז. חזו”ע סוכות עמוד צב].
כד. מי שיש לו סוכה בנויה שעשויה לישב בה בכל שנה ושנה בחג הסוכות, אין איסור ליהנות מעצי הסוכה עד שישב בה, ואע”פ שכבר ישב בה בשנה שעברה, מ”מ כשעבר החג בטלה קדושתה, וצריך לעשות מעשה אחר שתחול קדושתה מחדש. [חזון עובדיה סוכות עמוד עח בהערה. ועיין במג”א (סי’ תרלח סק”ב), ובברכי יוסף סי’ תרלח, ובספר בית השואבה דף צ:].
כה. יש נוהגים לתלות בדפנות הסוכה, פרוכת שהיתה על ארון הקודש לנוי וליופי. (וכמובן שיש לו מלבד הפרוכת דפנות כשרים כדין). ויש להם על מה שיסמוכו, שלב בית דין מתנה עליהם. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קלז. חזון עובדיה סוכות עמוד עד].
כו. דופן הסוכה שהיה חסר בשיעור הכשר, מותר ליטול מן הסכך, כדי להוסיף על הדופן ולהכשירו אליבא דכולי עלמא. [כ”כ הלק”ט סי’ נא. וראה בחזון עובדיה סוכות עמוד עא].
כז. יש מי שכתב שאין לתת לנשים לקשט את הסוכה. אולם אין זה נכון להלכה, ובפרט שהאיש מצווה יותר להיות שוקד על לימודו, ותלמוד תורה כנגד כולם, והרי קישוט הסוכה ונויה אפשר להעשות על ידי אחרים. וכמ”ש במו”ק (ט:), וכל חפצים לא ישוו בה, שאפילו חפצי שמים לא ישוו בה, במצוה שאפשר להעשות ע”י אחרים. ועינינו הרואות שהנשים עושות בכל כוחן לפאר את מצות השי”ת בשמחה ובאהבה רבה, ועבדי עבידתא שפירתא, יישר כחן לאורייתא. [חזון עובדיה סוכות עמ’ קכז. ודלא כמ”ש מהר”ד פארדו].
