א. נשים פטורות מן הסוכה מהלכה למשה מסיני (סוכה כח:). ואם רצו להחמיר על עצמן ולישב ולאכול בסוכה, יש להן שכר על זה כמי שאינו מצווה ועושה. אך אינן רשאות לברך לישב בסוכה, הואיל ולא נצטוו על כך, ויש בזה חשש ברכה לבטלה. ואף שיש מקצת נשים ספרדיות שנהגו לברך על סוכה ולולב, אין זה נחשב כמנהג לומר שבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, דלא נחשב מנהג אלא בדבר שהונהג על פי גדולי הדורות, ולא בדבר שנהגו כן המון העם מעצמם. [שו”ת יביע אומר ח”א (חאו”ח סי’ לט, מ, מא, מב), וח”ט (או”ח סי’ כג). עפ”ד הרמב”ם (פ”ג מציצית ה”ט, ופ”ו מהל’ סוכה הל’ יג), וה”ה שם, שבכל מצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות, אם באו להחמיר על עצמן לקיימן, אינן רשאות לברך, וכן דעת: הראב”ד, רש”י, הסמ”ג, האו”ז, רבינו אפרים, רבינו ישעיה, הריא”ז, רבינו מנוח, מחזור ויטרי, מהרי”ק, הב”י, חכם צבי, ישועות יעקב, היעב”ץ, דברי חים מצאנז, הרמ”א, מהרש”ג, ועוד. ואף שדעת ר”ת שהנשים רשאות לברך על מ”ע שהז”ג, כבר תמהו על דבריו שאיך יברכו “וצונו”, וה’ לא צוה. ובפרט לגבי ישיבה בסוכה בימי חג הסוכות (חוץ מלילה הראשון), דקי”ל אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל].
ב. גם בלילה הראשון של סוכות אין הנשים חייבות לאכול בסוכה. ולכן אם טעו ולא הזכירו יעלה ויבא בברכת המזון, בליל סוכות, אין להן לחזור, שחיוב אכילה בליל סוכות הוא מצד הסוכה, ולא מצד היום טוב. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד שנו. ילקוט יוסף על המועדים מהדורת תשס”ד עמ’ תרנט. חזון עובדיה סוכות עמוד קח].
ג. יש מי שכתב לאסור לאשה בזמן ראייתה להכנס לסוכה, כשם שאין לה להכנס לבית הכנסת, שקדושת הסוכה כקדושת בית הכנסת. והיא חומרא יתירה אפילו לגבי ביהכ”נ, ואין בזה שום איסור, וכל שכן סוכה שמותר להשתמש בה תשמיש הדיוט. ומעיקר הדין מותר לספר שם דברי שמועות של חולין, כמ”ש הרמ”א בדרכי משה (ר”ס תרלט). משא”כ בבית הכנסת. ואפילו תשמיש המטה מותר בסוכה מן הדין. אשר על כן אין מקום לחומרא נפרזה זו. [בשו”ת דברי יציב (חאו”ח סי’ רעד) כתב לאסור לנדה בזמן ראייתה להכנס לסוכה. ע”ש. ובאמת שחומרא יתירה היא אפי’ לגבי ביהכ”נ, ואין בזה שום איסור, וכמ”ש הרוקח, ובתשו’ הגאונים בשם רב יהודאי גאון. ועיין בשו”ת יביע אומר ח”ג (חאה”ע סי’ י אות ה), ובטהרת הבית ח”ב (עמ’ רה).].
ד. אשה ששומעת ברכת “לישב בסוכה” מפי בעלה, בעת הקידוש, לא תענה אמן אחריו, כי אין ברכה זו שייכת לה, והוי הפסק בין ברכת בורא פרי הגפן של הקידוש לטעימה שלה, הילכך תענה אמן רק בהרהור. ורק הנשים האשכנזיות רשאות לענות אמן. [ע’ בשו”ת שבט הלוי ח”ג סי’ סט]. וכן אשה שעברה ובירכה שהחיינו בהדלקת הנרות של יום טוב, לא תענה אמן אחר ברכת שהחיינו שאומר בעלה בעת הקידוש בליל סוכות, כי אם בהרהור הלב. [וע”ע בשו”ת חזון עובדיה ח”א (ס”ס ט עמוד קנג). ובשו”ת יביע אומר ח”ט (חאו”ח סי’ ס). ובילקוט יוסף מועדים. חזון עובדיה סוכות, עמ’ קמט].
ה. אשה שהחמירה על עצמה לישב בסוכה, ולא אמרה שנוהגת כן בלי נדר, ורוצה לבטל מנהגה באופן חד פעמי, אינה צריכה התרה. אבל אם מבטלת מנהגה בקביעות, צריכה התרה. [ע”פ מ”ש הנודע ביהודה בדגול מרבבה (יו”ד סי’ ריד). וכ”כ המג”א (סי’ תקפא ס”ק יב). וראה בילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג’ עמוד תא. וע”ע בשו”ת יביע אומר חלק ב’ (חאו”ח סימן ל’ סק”ו), ובחלק ו’ (סי’ ז’ סק”ה), ובשו”ת יחוה דעת חלק א’ (סימן נ’ עמוד קמז), ובחלק ב’ (סי’ ע). ע”ש].
