א. זמן הדלקת נרות החנוכה הוא בצאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת החמה, לא מאחרים ולא מקדימים, ונמשך זמנה עד שתכלה הרגל מן השוק, דהיינו כמו חצי שעה אחר צאת הכוכבים. וצריך ליתן שמן בנרות שיעור שתדלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים. ומכל מקום אם לא הדליק בתחלת הלילה, מדליק והולך כל הלילה בברכה, כל זמן שלא עלה עמוד השחר. ואין לחוש בזה לספק ברכות, מאחר שכך המנהג להדליק בברכה גם אחר חצי שעה מצאת הכוכבים. ואם לא הדליק עד שעלה עמוד השחר, ידליק אז בלי ברכה. [ילקו”י מועדים עמו’ רח. וז”ל מרן בש”ע (סי’ תערב ס”א): אין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. וכתבו האחרונים, שסוף שקיעה היינו צאה”כ, כמו שאמרו כיו”ב (תענית יב.) כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית, והיינו צאה”כ. וכן פי’ הרא”ש שם. וכ”כ התוס’ מנחות (כ:), וזבחים (נו.), וע”ז (לד.). וכ”כ בספר הישר (ס”ס רכא), דמשתשקע החמה היינו צאה”כ. וכ”כ המנהיג (סי’ קמז), וכן פירש המג”א כאן דהיינו בצאה”כ. וכ”כ הב”ח, ושכנה”ג, ובתפלה לדוד, ובחמדת ימים, ומשחא דרבותא, ומאמר מרדכי, והחיי אדם, והבא”ח. וא”כ לכתחלה אין להדליק בביה”ש. [אע”פ שבביהכ”נ מדליקים בתחלת ביה”ש, משום דספקא דרבנן לקולא, התם לא אפשר בלא”ה. וכ”כ הב”ח סי’ תערב]. ואף שהפר”ח והגר”א כתבו שפירוש משתשקע החמה, תחלת שקיעה. ושכן משמע מחי’ הרשב”א והר”ן. אנן אתכא דמרן סמכינן].
ב. מי שהגיע לביתו עשרים דקות לפני עלות השחר, אף שלא נשאר לו מן הלילה חצי שעה משעת הדלקת נר החנוכה, מכל מקום ידליק בברכה, כלשון השלחן ערוך שידליק כל הלילה, ונכלל בזה ממש עד לפני עלות השחר. [כן מבואר במשנ”ב].
ג. אסור לאכול סעודת קבע קודם הדלקת נרות חנוכה. ואפילו התפלל מנחה וערבית מבעוד יום. ודוקא סעודת קבע, שהוא יותר מכביצה פת, [והיינו ביצה בלא קליפתה כחמשים גרם]. אבל בפחות מכן, וכן אכילת פירות וכדומה מותר. [עיין בשו”ת יביע אומר ח”ט (חאו”ח סי’ סז), לענין טעימה קודם קריאת המגילה, וה”ה כאן]. ועוגה דינה כמו פת, שאסור לאכול יותר מכביצה. [אשל אברהם סי’ תלא]. ויש להחמיר חצי שעה קודם זמן ההדלקה שלא לאכול סעודת קבע, דהיינו יותר מכביצה פת. אבל סעודת עראי ואכילת פירות ושתיית משקים קלים מותר. [בשו”ת מהרש”ל (ר”ס פה) כתב, שאסור לאכול קודם ההדלקה. וכ”כ ביוסף אומץ יוזפא (סי’ תתרסו), והמג”א (סי’ תערב סק”ה), וא”ר, ופר”ח. וע”פ דברי מחצית השקל, והמשנ”ב בשעה”צ (ס”ק יד), יש להחמיר חצי שעה קודם ההדלקה. (ואפי’ כבר התפלל מנחה וערבית אחר פלג המנחה). ואע”פ שהמרדכי (פ”ב דשבת סי’ רסו) כתב, דלדידן שאנו מדליקים בפנים ופרסום הנס אינו אלא לבני הבית, אין חוששים לזה כלל, מ”מ כיון שאף אנו חוששים לקיים המצוה בזמנה כהלכתה, טוב שיפסיק וידליק נ”ח ואח”כ ימשיך באכילתו. ומיהו בשו”ת בית אפרים (חאו”ח סי’ סג) תמה ע”ד רש”ל בזה, וס”ל שאם התחיל אינו פוסק. ע”ש].
ד. איסור אכילה קודם ההדלקה הוא גם לאשה אלמנה או גרושה המדליקה לבדה. אולם אשה שבעלה מדליק עבור כל בני הבית, יכולה להקל לאכול סעודת קבע קודם הדלקת הנרות, ובפרט אם בעלה מאחר לבוא להדליק את הנרות, ובלבד שיש צורך בדבר. ואם נהגה האשה להחמיר בזה, תמשיך במנהגה. [ילקו”י מועדים עמ’ ריא. שעיקר המצוה מוטלת על האיש בעה”ב. ובפרט כשיש צורך בדבר לאכול קודם ההדלקה. וכ”פ בשו”ת בצל החכמה ח”ד (סי’ נח), אלא שכתב שנהגו הנשים שלא לאכול סעודת קבע עד לאחר הדלקת נרות חנוכה. ע”ש. ואתרא דנהוג נהוג, ואם אין מנהג ידוע יש להקל. וראה בחזו”ע על הלכות חנוכה].
ה. וכן אסור להתחיל במלאכה קודם הדלקת נרות חנוכה. ואפילו ללמוד תורה אסור משיגיע זמנה. ובלימוד תורה אין להחמיר חצי שעה קודם שיגיע זמן ההדלקה, משום ביטול תורה. [כמ”ש האחרונים (סי’ תלא) בדין בדיקת חמץ. וכ”פ המשנ”ב (סי’ תלא סק”ז). וכ”כ באלף המגן סי’ טו].
ו. חיילי הצבא, שאינם יכולים להדליק נר חנוכה עם זמן צאת הכוכבים, מסיבה בטחונית, (ואין מדליקין עליהם בבתיהם), ורוצים להדליק נר חנוכה לפני השקיעה ולכבותו עם רדת החשיכה, אין להם לברך בהדלקה זו, דחשיב ברכה לבטלה לכולי עלמא, כיון שאינו נשאר דלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רי].
ז. בתי כנסת שמתקיימים בהם בכל יום שיעורי תורה עם קהל המתפללים, בין תפלת מנחה לערבית, או לאחר ערבית, אם נראה למגיד השיעור שהקהל יחזרו לשיעור לאחר הדלקת נרות חנוכה, יש להעדיף קיום מצות ההדלקה בזמנה, דהיינו שהצבור ילך לביתו להדליק עם צאת הכוכבים. אבל אם קיים חשש שאם ילכו לביתם להדליק נר חנוכה, ימנעו מלחזור לשיעור, יש לקיים את השיעור כמו בכל יום, ולאחר השיעור ילכו להדליק נר חנוכה בביתם. [ילקוט יוסף מועדים עמוד ריא].
ח. אברכי ישיבות יכולים להמשיך בסדר לימודם בימי החנוכה כרגיל, וימנו את האשה להדליק נר חנוכה בזמן צאת הכוכבים. ואם אין הדבר מתאפשר, ידליקו נר חנוכה אחר סיום לימודם, כדי שלא לגרום ביטול תורה דרבים. ואם האברכים קובעים לימוד מיד לאחר ההדלקה, יכולים להפסיק מסדר לימודם להדלקת נרות חנוכה בצאת הכוכבים, ולחזור מיד ללימודם. אבל אם הדבר גורם לביטול תורה דרבים עדיף שינהגו כנזכר. [ראה במאירי שבת כא. “שכך היו נוהגים בני הישיבה בצרפת”. והמאירי היה בזמן שלא היה סכנה להדליק בחוץ, ועל כרחך טעמו שעיקר ההדלקה הוא משום היכר לבני הבית, וכיון שכן אין הזמן של משתשקע החמה וכו’ לעיכובא. ומתחלה תיקנו שהפרסום הנס יהיה בדוקא לרבים, על פתח ביתו מבחוץ, אבל אחר שעת הסכנה תיקנו שיהיה פרסום הנס לבני הבית בלבד. אי נמי מתחלה תיקנו בסתם לפרסם הנס, ומתחלה הדליקו בחוץ, אך אחר הסכנה הסתפקו בפרסום הנס לבני הבית, שהתקנה לא פירטה לנו לפרסם דוקא לבני רשות הרבים, אלא לפרסם הנס, וזה איכא גם לבני הבית. וע’ תוס’ שבת כא: ולר”י נראה דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית, שהרי מדליקין בפנים. וכן דעת הריטב”א דבזמן הזה אין ההיכר אלא לבני הבית, שעיקר התקנה היתה “לפרסם את הנס” ולאו דוקא לרבים, ולכן גם בזמנינו שאין סכנה מדליקה על שלחנו ודיו, וממילא יכולים להדליק לכתחלה גם אחר חצי שעה. גם המרדכי (פ”ב דשבת סי’ רסו) כתב, דלדידן שאנו מדליקים בפנים ופרסום הנס אינו אלא לבני הבית וכו’. ע”כ. וראה לעיל עמו’ שנו, מהאו”ז והעיטור. ואף שמרן הש”ע פסק דלכתחלה זמן ההדלקה הוא בצאה”כ ורק אם לא הדליק בצאה”כ מדליק והולך כל הלילה, מ”מ כיון דמהני להדליק בברכה אחר חצי שעה, וכך הוא המנהג, ובמקום מנהג אין חוששין לסב”ל, ממילא כדי למנוע ביטול תורה “דרבים” יש לנהוג כן גם לכתחלה, ובפרט שי”ל דמרן לא קאי על זמנינו שיש אור החשמל, והזמן של תכלה רגל מן השוק בזמנינו אינו כזמנם, [אך בסברא זו יש עוד לפלפל], ולכן או שתדליק האשה בזמן, או שידליק אחר סדר הלימוד].
ט. בעל חנות שסוגר את חנותו בשעת ערב מאוחרת, יאמר לאשתו שתדליק נר חנוכה בביתו בצאת הכוכבים ויצא ידי חובה בהדלקתה. ועדיף לנהוג כך מאשר שבעל הבית ידליק בעצמו בלילה אחר חצי שעה מצאת הכוכבים. [ילקוט יוסף מועדים עמוד ריא].
י. מי שהגיע לביתו בלילה בשעה מאוחרת בימי חנוכה, ולפניו מצות תפלת ערבית, ומצות הדלקת נר חנוכה, יקדים להתפלל תפלת ערבית, שתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. ועוד שיש להקדים קריאת שמע שהיא דאורייתא, ואחר כך ידליק נר חנוכה,
ויקיים גם פרסומי ניסא. [בגמ’ (שבת כג:) איתא, שקידוש היום ונ”ח, חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא. נמצא דאף שהקידוש תדיר, פרסומי ניסא עדיף. אולם התם א”א לקיים אלא אחד מהם, ובזה פרסומי ניסא עדיף, אבל כאשר יכול לקיים שניהם יקדים התדיר ואח”כ יקיים הדלקת נ”ח, וכמ”ש להדיא התוס’ (שבת כג:), שבקריאת התורה של ר”ח טבת שחל בשבת, מקדימים לקרות בס”ת בשל ר”ח שהוא תדיר, ואח”כ בפרשת הנשיאים (שהוא של חנוכה), דכיון דמצי למעבד תרוייהו תדיר קודם, ואח”כ פרסומי ניסא, עבדינן תרוייהו, ורק היכא דלא אפשר למעבד תרוייהו פרסומי ניסא עדיף. וה”נ תפלת ערבית דהוי תדיר קודמת לנר חנוכה. ועוד דבנ”ד איכא קריאת שמע של ערבית שהוא מה”ת, ויש להקדימו לחנוכה, דהוי מדרבנן. וראה בילקו”י מועדים עמוד ריט, ובחזו”ע הלכות חנוכה].
יא. בן המתארח אצל אביו בשבת חנוכה, ויוצא מביתו ביום ששי אחר פלג המנחה כדי ללכת לאביו, ועתיד לחזור לביתו בלילה, יש אומרים שידליק בביתו אחר פלג המנחה, באופן שהנרות ידלקו עד אחר חצי שעה מצאת הכוכבים, שמאחר וחוזר לישן בביתו, החיוב הוא על הבית. ובן חתן שנושא אשה בלילה, כיון שבשעת ההדלקה היה עדיין רווק וסמוך על שלחן אביו, יוצא ידי חובה בהדלקת הנרות של אביו. ואם ירצה טוב שיחמיר להדליק נר חנוכה בלא ברכה כשמגיע לביתו אחר החתונה.
יב. מי שנאנס ולא הדליק לילה אחת, אין לו תשלומין למחר, אלא מדליק למחר כמספר הנרות שמדליקים כל העולם. [ילקוט יוסף מועדים עמוד ריג].
