א. בשבת שאחר ראש חודש, מפסיקים מלהוציא שני ספרי תורה, וקוראים בספר תורה אחד בלבד בפרשת השבוע. [מגילה (כט.). וע’ בפרש”י (מגילה ל:) הכלל של זט”ו ב”ו ד”ד ובי”ו. וכ”ה בטור וש”ע סי’ תרפה]. ואם חל ראש חודש אדר בשבת, קוראים בו ביום פרשת שקלים, ובשבת שאחריו קוראים פרשת זכור. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רנז].
ב. קריאת פרשת זכור היא בשבת הסמוכה לפורים, שאז מוציאים שני ספרי תורה וקוראים בספר תורה השני בפרשת כי תצא: “זכור את אשר עשה לך עמלק”. (והטעם כדי להסמיך מעשה המן למעשה עמלק. רש”י מגילה כט.). ויש לדקדק בקריאת פרשת זכור, ולהוציא את הספר תורה הכשר והמהודר ביותר שיש בבית הכנסת, אחר שדעת רוב הראשונים ומרן השלחן ערוך שקריאת פרשת זכור היא מצות עשה מן התורה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רנח].
ג. אף על פי שקריאת פרשת זכור היא מצוה מן התורה, אין מברכים על מצוה זו אשר קדשנו במצותיו וצונו, מפני שאין הקב”ה שמח במפלתם של רשעים, ואין מברכים על הקלקלה. [חזון עובדיה פורים עמוד יא].
ד. ראוי ונכון להזהר לקרא פרשת זכור מתוך ספר תורה הכתוב על קלף שאינו משוח במשיחה לבנה. ואם אין ספר תורה אחר, יוצאים ידי חובה גם בספר תורה משוח. והוא הדין בזה לפרשת פרה. [ילקוט יוסף על הלכות ספר תורה, חלק ב’, עמוד קנו. שאר”י ח”ג. ירחון קול תורה סיון תשס”ד עמוד סד. שו”ת יביע אומר חלק א’ סימן ב’. ויחוה דעת חלק ו’ סימן נה].
ה. מעיקר הדין אין חובה לבדוק את ספרי התורה במחשב, שאנו סומכים על חזקה שהספר תורה כשר אחר בדיקת סופר, ולא הצריכו חכמים בדיקה במה שלא היה בזמנם. אך ראוי ונכון שיעברו בדיקת מחשב. ובפרשת זכור שהיא מן התורה לדעת רוב הפוסקים ומרן השלחן ערוך, יש להשתדל לקרוא בספר תורה שעבר בדיקת מחשב. [ילקו”י הלכות קריאת ספר תורה, ח”ב סי’ קמ, ושם דחה מי שכתב שאין לברך על ס”ת שלא עבר בדיקת מחשב, דליתא].
ו. הואיל והלכה רווחת (בש”ע סימן ס’ סעיף ד’) שמצוות צריכות כוונה, לכן יש לשליח צבור הקורא בתורה לעורר דעת הקהל, לפני קריאת המפטיר בספר תורה בפרשת זכור, ולהודיעם שיכוונו לצאת ידי חובת מצות זכירת עמלק ומחייתו שהיא מצות עשה מן התורה, ושגם הוא מצדו מכוין להוציא את השומעים ידי חובתן, שמצוות צריכות כוונה. ומכל מקום אין צריך לומר “לשם יחוד”. [ילקו”י מועדים, עמו’ רנח הערה ח. והוא ע”פ מ”ש בש”ע (סי’ תקפט ס”ט), שצריך הש”צ לכוין להוציא את השומע והשומע יתכוין לצאת. וכ”כ להדיא בספר זר השלחן בהגהות החתם סופר (סי’ תרפה) שהיה נוהג להזהיר את הצבור לפני קריאת פרשת זכור ופרשת פרה שכל אחד יכוין לצאת י”ח. (וזה שלא כמ”ש בשו”ת ערוגת הבושם (סי’ רה), שבדין פרשת זכור אפי’ בסתם יוצאים י”ח].
ז. שליח צבור שקרא פרשת זכור ויצא ידי חובה, רשאי לחזור ולקרות פעם שנית בצבור אחר להוציאם ידי חובה. [ואע”פ שהשאגת אריה (סי’ יג, ובטורי אבן ר”ה כט.) כתב, דדוקא במצות דרבנן אע”פ שיצא מוציא, משא”כ במצוה מה”ת. אין דבריו מוכרחים, והעיקר שאין לחלק בזה. חזו”ע פורים עמ’ ה].
ח. מן הראוי שהגדולים יזהירו את הקטנים לבל יפריעו בעת קריאת פרשת זכור, על ידי הכאות ברגליהם בעת שמזכירים “עמלק” פן יגרמו מכשול שלא ישמעו הקריאה כראוי. [שו”ת בן ימין (דף עז.), והסכים עמו מהר”א פלאג’י שם (דף עז). וע’ ילקו”י מועדים עמו’ רנט. חזו”ע פורים עמו’ ה].
ט. כל הצבור צריכים לשתוק ולהאזין לקריאת פרשת זכור מהשליח צבור הקורא בתורה, ואין להם לקרוא בפיהם מתוך החומש, שהרי צריך לקרוא מתוך ספר תורה כשר. ואף על פי שצריך לזכור מעשה עמלק בפה, מכל מקום כיון ששומע כעונה, נחשב שזכר את עמלק בפה מתוך ספר תורה. [ילקו”י מועדים עמ’ רנט. שו”ת יחוה דעת ח”ג סי’ נג. מאור ישראל מגילה יח. חזו”ע פורים עמו’ ד ובהע’ י’].
י. העיקר להלכה שאין צריכים להבין את כל קריאת פרשת זכור, ואף מי שלא מבין את כל הקריאה יוצא ידי חובת המצוה כשקורא מתוך הספר תורה או כששומע מהשליח צבור, שדי בזה שמבינים את הענין בכללותו. ומכל מקום יש נוהגים לקרוא לפני הצבור את פירוש רש”י על פרשת זכור, קודם הקריאה, ותבוא עליהם ברכה. [ילקו”י מועדים עמוד רנט].
יא. אנשים הדרים במושב ובכפר שאין שם מנין שיתאספו בבית הכנסת לשמוע קריאת ספר תורה, צריכים לשבות בעיר במקום שיש שם מנין כדי לשמוע קריאת פרשת זכור שהיא מצוה מן התורה. [שו”ת תרומת הדשן, ומרן בש”ע (סי’ תרפה ס”ז). ילקו”י מועדים (עמ’ רנט). חזו”ע עמ’ ו].
יב. ספרדי שמתפלל תמיד בבית כנסת של אשכנזים, נכון מאד שיהדר לשמוע קריאת פרשת זכור שהיא מן התורה, מפי שליח צבור הקורא במבטא ספרדי. וכן להיפך. [שו”ת בנין שלמה (סי’ נד).]. ונכון שבני הישיבות הספרדים החוסים בצל הישיבות הקדושות של האשכנזים, שבשבת פרשת זכור ילכו לשמוע קריאת הפרשה מפי שליח צבור ספרדי, הקורא בתורה במבטא ספרדי ומתוך ספר תורה בכתב ספרדי, מאחר וקריאת פרשת זכור היא מן התורה וכמבואר. ומכל מקום אם שומע את קריאת פרשת זכור במבטא אשכנזי, ומתוך ספר תורה בכתב אשכנזי, יצאו ידי חובה. ובשאר שבתות השנה יוצאים ידי חובת קריאת ספר תורה במבטא אשכנזי. ומתוך ספר תורה אשכנזי, אף לכתחלה כיון שהוא מדרבנן. וכן ההיפך, שהכל יוצאים ידי חובה בספר תורה שנכתב בכתב ספרדי, אף שהיו”ד של הצד”י נכתב כיו”ד הפוכה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רס. ילקו”י ח”ב על הלכות קריאת התורה. ושם העיר על מ”ש פאה”ד הגאון החזו”א בדבר ס”ת שלנו שהו”ד באות צד”י שלו הפוכה].
יג. אין לשנות את המבטא שלנו גם בהזכרת שם ה’, בפרט בקריאת פרשת זכור, שמדברי הראשונים מבואר להדיא, שהמבטא שלהם היה כמו המבטא של הספרדים בביטוי שם ה’. אך יש לדקדק להבדיל בין קמ”ץ לפת”ח כפי שהדקדקנים יודעים להדגיש זאת. [כן משמע מרש”י ברכות מז. וכמ”ש בהגהות רבי יעקב עמדין ברכות מז. וכן משמע מהרי”ף המובא בתוס’ ברכות טו: וכן מבואר ברמב”ם מורה נבוכים פרק סא. וכן משמע מאזהרות ר”א הקליר, כמו שהוכיח בשו”ת יביע אמר חלק ו’ דף לז. ומדברי רבנו בחיי ר”פ וירא. וע’ בילקו”י ח”ב].
יד. יש אומרים שגם הנשים צריכות לבוא לעזרת נשים בשבת זכור כדי לשמוע קריאת פרשת זכור, הואיל ומן התורה אין זמן קבוע למצות זכירת מעשה עמלק. ויש אומרים שהואיל ועיקר מצות זכירת עמלק אינה אלא כדי לבוא לידי מעשה, דהיינו להלחם בעמלק, מלחמה בפועל, ונשים לאו בנות מלחמה הן, לכן פטורות הנשים מקריאת ומשמיעת פרשת זכור. ואף על פי שהנשים שמקילות בזה יש להן על מה שיסמוכו, מכל מקום המחמירות לבוא לעזרת נשים לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור אליבא דכולי עלמא תבא עליהן ברכה. [הנה המצריכים את הנשים לבוא לשמוע קריאת פרשת זכור, הם: הגאון ר’ נתן אדלר, שו”ת בנין ציון החדשות. שו”ת מהרי”ל דסקין, מצות המלך. הגאון מקוטנא בישועות מלכו, הגאון פתחי שערים, ספר נחל אשכול, והגאון ממונקאטש. והפוטרים הם: ספר החינוך, ספר לימודי ה’. ובעל זית רענן. וע”ע בשו”ת יביע אומר ח”ח חאו”ח סי’ נד אות יט. ובילקו”י מועדים עמו’ רנז].
טו. מותר להוציא ספר תורה במיוחד לנשים (בשעות שלאחר התפלה) לקרוא להן בפרשת זכור בלי ברכה. ומנהג נכון הוא. [ילקו”י על הלכות קריאת התורה עמוד קלו. חזו”ע פורים עמוד ט].
טז. לכתחלה אין להעלות קטן שלא הגיע למצות, (י”ג שנה ויום אחד) לעליית מפטיר בשבת “זכור”, וכן נכון להחמיר גם בפרשת פרה שלדעת מרן גם היא מצוה מן התורה. אלא שאם כבר עלה הקטן למפטיר לא ירד, ויברך הקטן את ברכות התורה בקול רם, והשליח צבור שהוא גדול יקרא בספר תורה להוציא הצבור ידי חובתם. [חזון עובדיה פורים עמוד כז. והאומרים שאין להעלות קטן לפר’ זכור הם: ספר המנהיג בשם ר”ת. הריב”ש. התשב”ץ. הרשב”ש. יכין ובועז. המבי”ט. הרדב”ז. אליה רבה. פרח שושן. גנת ורדים. משה ידבר. זבחי צדק. מעשה אליהו מני. ישמח לב פראנג’י. לב אריה. ואמנם דעת המרדכי הובא בב”י (סי’ רפב), שקטן עולה לפרשת זכור, וכ”ד: המהרי”ל. הרמ”א. הב”ח. לקט יושר. כנסת הגדולה. דבר משה. גדולת מרדכי. באר המים. וראה בילקו”י מועדים עמו’ רסא].
יז. יחיד שנאנס ואינו יכול לבוא לבית הכנסת לשמוע קריאת פרשת זכור בשבת זו, יכוין לצאת ידי חובתו בפרשת כי תצא, כשקוראים בה פרשת זכור, ויאמר להשליח צבור שיכוין להוציאו. ונכון שעל כל פנים יקרא בשבת זכור פרשת זכור בחומש. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רסב. חזון עובדיה על פורים עמוד ז].
יח. אם אין עשרה בבית הכנסת, ואין בית כנסת אחר בישוב, יש להוציא ספר תורה, ולקרוא פרשת זכור בלי ברכות לפניה ולאחריה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רעב].
יט. אם קראו בתורה בפרשת זכור, ונמצא אחרי כן שיש בספר תורה פסול, אפילו אם נתברר כן בשעת מנחה, יש להוציא ספר תורה אחר ולקרוא בו פעם נוספת בלי ברכות.
כ. אם קראו בתורה בפרשת זכור, ואחר כמה שבתות מצאו טעות בספר תורה שקראו בו, יכוונו הצבור לצאת ידי חובה בפרשת כי תצא. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רעב].
כא. מותר להביא ספר תורה ממקום למקום בשביל פרשת זכור ופרשת פרה, שכל שמכינים לס”ת ארון ותיבה, אפילו אינו אדם חשוב, מותר. ולאדם חשוב מותר אפילו בלי הכנת ארון ותיבה. [כ”כ המג”א (סי’ קלה ס”ק כג), שבפר’ זכור מותר להביא ס”ת אצל אדם חולה. וכ”כ הפמ”ג, והחיי אדם. והוסיף שה”ה בפרשת פרה שגם היא מדאורייתא. וראה בשו”ת יביע אומר ח”ט (חאו”ח סי’ טו), שכל שמכינים לס”ת ארון ותיבה, אפי’ אינו אדם חשוב, מותר. ולאדם חשוב מותר אפילו בלי הכנת ארון ותיבה. ע”ש. חזון עובדיה פורים עמ’ יח].
כב. נער שהגיע לי”ג שנה, ולא הוברר אם הביא ב’ שערות, יש אומרים שאינו מוציא את האחרים ידי חובת פרשת זכור ופרה. שהואיל וקריאות אלו מן התורה אין סומכין על חזקה שהביא ב’ שערות. אך דעת הריב”ש ועוד ראשונים דסומכים על חזקה שהביא שתי שערות גם לדברים שהם של תורה. וכן עיקר לדינא, ומכל מקום היכא דאפשר טוב ונכון לכתחלה שאת קריאת פרשת זכור ופרשת פרה יקרא גדול שידוע לנו בבירור שהביא ב’ שערות, כדי לצאת ידי חובת המצוה לכולי עלמא. אך בדיעבד אם אין מי שיקרא להם פרשת זכור או פרה אלא הנער הנז’, או שעבר וקרא להם פרשת זכור ופרשת פרה מי שלא נבדק אם הביא ב’ שערות, יצאו ידי חובה מן התורה. [ילקו”י מועדים עמוד רעב. ילקוט יוסף על הלכות ציצית מהדורת תשס”ד. ומרן אאמו”ר הדר ביה בהאי שמעתתא על פי דברי הריב”ש, והמהרי”ק. וכ”ה בחזון עובדיה פורים עמוד כט].
כג. בשבת זכור נוהגים לומר פיוט “מי כמוך ואין כמוך” מיסודו של רבי יהודה הלוי. ולא יפסיקו באמירתו בין פסוקי דזמרה לתפלה, לאומרו לפני “נשמת כל חי”, אלא יאמרוהו אחר החזרה וקדיש תתקבל. ובכמה קהלות היו נוהגים להפסיק קודם נשמת לפיוט מי כמוך, וביטלו מנהגם על פי הוראת רבותינו האחרונים. ולכן אם יש עוד קהלה שנוהגת לאומרו לפני נשמת כל חי, טוב הדבר שיבטלו את מנהגם בהסכמת ראשי הקהל, באופן שלא יבואו לידי מחלוקת, כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום [ילקו”י מועדים עמוד רסג. חזו”ע פורים עמוד מו].
כד. כשחל י”ג אדר בשבת – שהיא שבת פרשת זכור, אין לומר צדקתך צדק במנחה, שהוא ערב פורים, שאין אומרים בו תחנונים. [ילקו”י מועדים עמ’ רסג. חזו”ע על פורים עמוד מז].
כה. אחר קריאת פרשת זכור מפטירים בשמואל א’ ט”ו “פקדתי את אשר עשה עמלק”. ומנהג הספרדים להתחיל מ”ויאמר שמואל אל שאול” (תחלת פרק טו). [חזון עובדיה שם עמוד יב].
כו. צבור ששכחו ולא קראו פרשת זכור, יש אומרים שיש לה תשלומים בשבת הבאה, ויש חולקים, והעיקר כסברא ראשונה, אך יחיד שנאנס ולא שמע פרשת זכור, כבר נתבאר לעיל שיסמוך על הקריאה בפרשת כי תצא. [ילקו”י שם עמו’ רסג. חזו”ע פורים עמוד כ].
