א. כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, אף על פי שאינם מוקפים חומה עכשיו, קוראים את המגילה בט”ו באדר. וכן כפרים הנראים עמהם, אפילו אינם סמוכים להם, כגון שהכפרים בראש ההר, או אם סמוכים להם בתוך מיל, (שהוא אלפיים אמה מהבית האחרון שבכרך, והשיעור הוא: 960 מטר). אף על פי שאינם נראים עמהם, כגון שהכפרים בעמק, קוראים בט”ו. ועיירות שאינם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון קוראים בארבעה עשר באדר. חוץ משושן הבירה (המאדאן) שקוראים בט”ו, אף על פי שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, הואיל ונעשה בה הנס. והטעם שתלו הדבר ביהושע בן נון, הואיל והוא הראשון שנלחם בעמלק, והוא אשר הוציא לפועל עיקר כיבושה של ארץ ישראל. [ארחות חיים (אות ח). והמאירי (ריש מגילה). ילקו”י מועדים].
ב. בירושלים קוראים המגילה בט”ו באדר, הואיל והיא עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון. והמנהג פשוט לקרות בכל ירושלים “החדשה” בט”ו, אף בשכונות המרוחקות מהחומה, כל שיש להם רצף בנינים עם חומת ירושלים העתיקה, בלא הפסק של שבעים אמה. [וכגון שכונת בית הכרם, בית וגן, קרית יובל, קרית מנחם, קטמונים, גילה, ארמון הנצי”ב, רמת אשכול, רמת שלמה, גבעה הצרפתית, רוממה, נוה יעקב, ועוד]. [כן מוכח בשו”ת מהרי”ל דסקין (בקו”א סי’ קג). וכמ”ש הגרי”מ חרל”פ בקו”א לציץ הקודש (סי’ נב). ששיעור מיל מתחיל מהבית האחרון, ולא מהחומה. וכ”כ החזון איש (הל’ מגילה סי’ קנג), ובשו”ת מנחת יצחק ח”ט (סי’ ע). ותימה על הגרי”מ טוקצינסקי שבלוח א”י שלו מערער על המנהג שבשכונות ירושלים הרחוקות יותר ממיל מחומת ירושלים, שקוראים המגילה בט”ו, (בהסכמת גאוני דורינו), שלדעתו צריכים לקרות המגילה בי”ד. אך אין אחר המנהג כלום]. ויש שהנהיגו בירושלים החדשה לקרוא את המגילה גם בי”ד אדר, אך אין כן דעת כל גדולי הדור, ובפרט שבחמלת השי”ת על עמו ישראל, גבר עלינו חסדו ומשנת תשכ”ז דרים ישראל בעיר העתיקה של ירושלים. וממילא לכל הדעות כל השכונות החדשות של ירושלים קוראים בט”ו. וכן המנהג פשוט. והקבלה והמעשה הם עמודי ההוראה. ואין לזוז מהמנהג של ישראל שתורה הוא. ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר. [ואמנם י”א שבזמן שירושלים העתיקה היתה תחת שלטון ירדן, ולא היה שם קהל מישראל, (עד שנת תשכ”ז), אין לתושבי ירושלים “החדשה” לקרוא בט”ו, שמאחר ואין קהל ועדה מישראל שקוראים בט”ו בכרך, בכפר הסמוך לה קוראים בי”ד. וכ”ה בירושלמי (פ”ק דמגילה), נחרב הכרך ונעשה של עכו”ם, בו אין קורין, בחוצה לו קורין? אלא שהר”ן בשם הרמב”ן גרס: בו אין קורין בחו”ל קורין! בניחותא. ור”ל, שהרי מוקפין בחו”ל קוראים בט”ו אע”פ שלא היה בהן ישראל. אך י”א שהואיל וירושלים מחוברת ברצף אחד עם העיר העתיקה, עדיפא טפי מכפר הסמוך לכרך שחרב. וראה בחזו”ע פורים עמוד קי].
ג. תושבי שכונת רמות בירושלים, צריכים לקרוא את המגילה בברכה ביום י”ד באדר, כמו תושבי ערי הפרזות. [ואמנם אם במשך השנים יבנו בתים בין רמות לשכונות הסמוכות לה, ולא יהיה הפסק בין הבתים שיעור של שבעים ושתים אמה, יקראו ברמות בט”ו]. וישלחו מנות איש לרעהו ביום י”ד. וכן בסעודת פורים ומתנות לאביונים. הואיל ויש מגרש פנוי יותר ממיל בין ירושלים לשכונת רמות. וממדת חסידות טוב שיחזרו לקרוא את המגילה בלי ברכה גם ביום ט”ו. [יבי”א ח”ז סי’ נח-נט. מנחת יצחק ח”ט ס”ס ע].
ד. בן עיר שחיוב קריאתו בי”ד, ונאנס ולא קרא בי”ד, קורא בט”ו בלא ברכה. וכן תושבי רמות הנ”ל ששכחו ולא קראו המגילה בי”ד אדר, יקראוה בט”ו בלא ברכה. [הנה בשבולי הלקט (סי’ קצה) כתב, שבן עיר שהיה בא בדרך ולא היתה עמו מגילה, ונזדמנה לו בט”ו, קורא בברכה בט”ו, וכדאמרינן בירושלמי כל החודש כשר לקריאת המגילה. ע”כ. והובא בב”י (סי’ תרפח). וכ”פ בש”ע (שם ס”ח), בן עיר שבא בספינה ולא היה בידו מגילה, ואח”כ נזדמנה לו בט”ו, קורא אותה בט”ו. והיינו בברכה, וכמ”ש הט”ז והא”ר. אולם המג”א (ס”ק יב) כתב, דהיינו בלא ברכה. וכ”כ הפר”ח, והפמ”ג, נה”ש, ועוד. וכן עיקר שסב”ל. חזו”ע פורים עמו’ קיג]
ה. במושבות ועיירות חדשות קוראים בארבעה עשר בלבד. [ע’ בס’ ארץ ישראל להרי”מ טוקצינסקי].
ו. תושב ירושלים שעבר וקרא את המגילה בי”ד אדר, יוצא בדיעבד. ואם נודע לו הדבר בט”ו, יחזור ויקרא בט”ו. [ירושלמי. ילקו”י מועדים עמ’ שה. יביע אומר ח”א סי’ מג אות טו. וח”ו סי’ יב אות ב’]
ז. תושב ירושלים הנמצא ביום י”ד באדר באחד מערי הפרזות, כמו תל אביב, והיה שם בזמן עמוד השחר של יום י”ד (כשעה ורבע לפני הזריחה, בשעות זמניות), יש לו לנהוג כל דיני פורים בתל אביב ביום י”ד, וכבר מערב י”ד אדר צריך לקרוא המגילה, כשיודע שדעתו להיות שם בשעת עמוד השחר, אף אם דעתו לחזור לירושלים ביום י”ד אחר עמוד השחר. וזהו שלמדו בגמרא ד”פרוז בן יומו נקרא פרוז”. וכשיחזור לעירו בירושלים בליל ט”ו נחלקו הפוסקים אם מחוייב לקיים שוב את מצוות הפורים או לא, ולמעשה יש לו לשוב ולחוג את הפורים ככל דיניה. אלא שאין לו לברך על קריאת המגילה בליל ויום ט”ו באדר. וגם נכון שלא יהיה השליח צבור לקרוא את המגילה ברבים להוציאם ידי חובה. ואם נסע לתל אביב לאחר עמוד השחר של יום י”ד אדר, אינו נוהג דיני פורים בתל אביב, מאחר שבעמוד השחר היה בירושלים.
ח. תושב ירושלים שנסע מירושלים לתל אביב ביום י”ד באדר בבוקר, ושהה שם עד יום ט”ו באדר בשעת עמוד השחר, נפטר לגמרי מלחוג את הפורים בכלל, שהרי ביום י”ד אדר בעמוד השחר היה בירושלים, וביום ט”ו אדר בעמוד השחר היה בתל אביב, ולכן נפטר מכל מצוות היום. ולכן החרד לדבר ה’ עליו להזהר שלא יעשה כן, שלא יפסיד המצוות היקרות של פורים. ובדיעבד שעשה כן, יקרא המגילה ביום ט”ו בלא ברכה, ויאמר “ועל הנסים” בתפלה ובברכת המזון, וישלח מנות ביום ט”ו באדר. [ילקו”י מועדים עמו’ שה]
ט. תושב אחד מערי הפרזות, כגון תל אביב או בני ברק, שבליל י”ד וביום י”ד באדר בבוקר בשעת עמוד השחר היה בעירו, וקיים את כל מצוות הפורים, בליל י”ד וביום י”ד, ובליל ט”ו אדר [או במשך היום] הגיע לירושלים ושוהה שם עד עמוד השחר של יום ט”ו אדר, דעת הרבה מהפוסקים הראשונים והאחרונים [תוס’, מאירי, ריטב”א (מגילה יט.), ערך השלחן, הר צבי, חזון איש. אור לציון, וכן משמע קצת ממ”ש באמת ליעקב דיני עלייה לתורה ס”ה, ומדברי החיד”א בלדוד אמת סי’ ה’ אות ל] שאינו צריך לחזור ולקרוא את המגילה בירושלים, אחר שכבר קיים את כל מצוות הפורים בזמנו כפי מנהג עירו ושער מקומו. וכן אינו צריך לחזור ולקיים מצות משלוח מנות מתנות לאביונים וכו’. ורק אם עקר דירתו בליל ט”ו אדר ושוהה בירושלים בעמוד השחר של ט”ו אדר, רק אז נחשב כמוקף בן יומו שנחשב כמוקף [ירושלמי]. ויש מי שחולק בזה [מנחת שלמה ח”א סי’ כג]. והעיקר לדינא כסברא ראשונה, ומכל מקום הרוצה לחוש ולהחמיר לחזור ולשמוע המגילה ביום ט”ו, תבוא עליו ברכה, אך אינו יכול להוציא אחרים ידי חובת מקרא מגילה. [ילקו”י מועדים עמו’ שו].
י. בן עיר שקרא המגילה בי”ד כמנהג עירו, ובלילה נסע לירושלים, ובבוקר יום ט”ו רוצה לעלות לספר תורה בפרשת ויבא עמלק, לכתחלה לא יעלה, כיון שאין זה יום פורים שלו לקריאת המגילה ושאר מצוות הנוהגות בפורים. ומכל מקום אם קראוהו בשמו כמו שנוהגים האשכנזים יכול לעלות לספר תורה. [הנה בספר אמת ליעקב (דיני עליית קריאת ס”ת דף יח:) כתב, בן חברון שעשה פורים בי”ד כמנהג חברון, ובא בשחרית יום ט”ו לירושלים, וקראוהו לעלות לס”ת, אם חל יום ט”ו ביום שני חייב לעלות לס”ת, ואפילו אם יום ט”ו חל באחד מימי אגד”ו יש להתיר ע”פ האחרונים שהתירו למי שאינו מתענה לעלות לס”ת. ע”כ. אך החיד”א בלדוד אמת (סי’ ה אות ל) כתב, שאפי’ קראוהו לס”ת לא יעלה. והשבו”י (סי’ מ) כתב, דבן כרך שהלך לעיר בי”ד, ודעתו לחזור לכרך בו ביום, יכול לעלות לס”ת. ע”ש. ומשמע דה”ה לבן עיר שהלך לכרך. אולם בבית עובד (דף קעה.) כתב דמ”מ בן עיר שהלך לכרך ביום ט”ו, אינו עולה לס”ת, כיון שאינו יום קריאתו, שכבר עבר זמנו, דהיינו יום י”ד, כשהיה בעירו, ושאני בן כרך שעולה ביום י”ד דאכתי בר חיובא הוא, ויום י”ד זמן קריאה לרוב העולם. הילכך בן עיר שהלך לכרך רק אם קראוהו בשם, יעלה לס”ת. וראה בחזו”ע פורים].
יא. בן עיר שטעה בתפלתו או בברכת המזון ואמר ועל הנסים ביום ט”ו, יצא, ואינו חוזר. [כ”פ בספר חכמה ומוסר (אות רמו). וע”ע בכה”ח (סי’ תרצג אות טו). ובשו”ת קרית חנה דוד (סי’ קכא). ובשו”ת יוסף אומץ (סי’ ח).]. וכן תושב ירושלים שטעה ואמר על הנסים בתפלתו בי”ד אדר, יצא.
יב. בן עיר שקרא המגילה ביום י”ד, ועשה את יום הפורים בי”ד, כדת, וביום ט”ו השכים ועלה לירושלים, ונתכבד להיות שליח צבור, צריך לומר “ועל הנסים” בחזרת התפלה, שעל כל פנים הימים האלה ימי נסים לכלל ישראל, ולא הוי הפסק. [הנה בארחות חיים (הל’ פורים אות לב) כתב, ואין אומרים תחנה בי”ד וט”ו, אבל לקרות בתורה ולהזכיר על הנסים אסור, כי אם ביום י”ד. והביאו הב”י (סי’ תרצג), וכתב, “ואיני יודע מה איסור יש בהזכרת על הנסים בט”ו”. וכיו”ב כתב הרדב”ז ח”א (סי’ תקח), שאם חל ט”ו אדר בשבת, בני כרכים שאומרים על הנסים בי”ד ובט”ו לא הפסידו. ועיין בחזו”ע פורים עמ’ ק’].
יג. שליח צבור ירושלמי שהוזמן לקרות המגילה בתל אביב בליל י”ד, אם לן שם וישאר עד למחרת יום י”ד אחר עמוד השחר, רשאי לברך ולקרוא להם המגילה. ואם חוזר באותו ערב אינו רשאי לקרות להם המגילה. ואם אין אחר שיקרא להם המגילה רשאי לקרוא להם, אך טוב יותר שאחד מבני הקהל יברך את הברכות. ושליח צבור שבא מתל אביב, (בליל ט”ו) אינו רשאי לקרות לבני ירושלים ביום ט”ו אדר. [ילקו”י מועדים עמוד שו]
יד. מסורת בידינו שהעיר לוד היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ואף על פי כן תושבי לוד שבזמנינו יקראו המגילה בי”ד בברכה, ויחזרו לקרוא בט”ו בלי ברכה. שדינה כדין עיירות המסופקות. ומדת חסידות נכון לנהוג כל דיני הפורים, במשתה ושמחה משלוח מנות ומתנות לאביונים, גם בט”ו. [יבי”א חלק ז’ סימן ס]
טו. כבר פשט המנהג שבעיירות המסופקים באיזה יום לקרות המגילה, שקורין המגילה ביום י”ד וביום ט”ו, ומברכים ביום י”ד בלבד, שהוא זמן קריאתה לרוב העולם, ועוד, דאפשר שנבנו רחוק ממקומם הראשון. ולכן אמרו (במגילה ה:) חזקיה קרי בי”ד ובט”ו בטבריא, והיינו טעמא מפני שהיא בספק אם יש לה דין מוקפת חומה. וכן נהגו מכבר לקרות בחברון בי”ד ובט”ו. וכן נהגו כיום בכל העיירות העתיקות שבארצנו הקדושה לקרות בי”ד ובט”ו, כגון ביפו, ועכו וצפת ולוד ובאר שבע, [טבריה], וחיפה. [ילקו”י מועדים עמ’ שו. יביע אומר ח”ו מילואים לסי’ כח. הליכו”ע ח”א עמ’ רלא. חזו”ע פורים עמ’ קיד. ואף שהרדב”ז ח”ב (סי’ תרפא) הוכיח שחברון אינה מוקפת חומה הואיל והיתה מערי מקלט, מ”מ כבר כתב בבירך יצחק שם ליישב המנהג. וכ”ה בחיים שאל ח”ב (סי’ לח אות צד).].
טז. בעיירות המסופקות אין להם לקרות בספר תורה “ויבא עמלק”. אלא אם הוא יום שני יקראו בפרשת השבוע, כי יש חשש ברכה לבטלה אם יקראו בפרשת “ויבא עמלק”. [כ”כ בסדר רב עמרם גאון (דצ”ד.). ובארחות חיים (הל’ פורים סי’ לב). ובמחזור ויטרי (סי’ רמג). ומרן הב”י (סי’ תרצג) הביא דברי הארחות חיים בשם רע”ג ולא העיר עליו, ומשמע דאודויי קא מודה ליה. ודלא כמ”ש בבן איש חי. הליכו”ע ח”א עמ’ רלא].
יז. אפילו בעיירות המסופקות אם נאנסו ולא קראו בי”ד, לא יברכו על קריאתה בט”ו. [לכאורה יש כאן ס”ס, שמא הלכה כמ”ש בשה”ל שיש דלא מהני ס”ס בברכות, וראה בשו”ת חזו”ע (ח”א כרך ב עמ’ תתסז). וביחוה דעת ח”ה (עמ’ צד). עוד בה, דשמא כדעת הגאונים שסוברים שא”צ לקרוא אלא בי”ד. וע’ בחזו”ע עמו’ קיג].
יח. בעיירות המסופקות דעת מרן הבית יוסף שמנהג טוב הוא לומר “ועל הנסים” בתפלה ובברכת המזון, בשני הימים, ואין בזה חשש הפסק. [כ”כ המשנ”ב (סי’ תרצג סק”ו), שבערי הספיקות אומרים על הנסים בי”ד וט”ו, ואין לחוש משום הפסק. וכ”כ בספר תיקון יששכר במנהגים (דף סא.), שמרן הב”י אמר שמנהג טוב לומר בתפלה על הנסים גם בט”ו. וכ”ד היעב”ץ, ועוד. הליכו”ע ח”א עמ’ רלב, ובחזו”ע פורים עמ’ קיד].
יט. עיר שיש בה ספק אם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או לאו, צריכים לקיים בה את מצות סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים ביום ארבעה עשר באדר, וטוב וראוי להחמיר לנהוג לקיים המצוות הנ”ל גם ביום חמשה עשר באדר, דהיינו שישלחו לכל הפחות משלוח שתי מנות לאיש אחד, ושתי מנות לשני אביונים. ויאכלו סעודה נאה גם ביום חמשה עשר באדר. [כ”כ הריא”ז, שיש לנהוג שמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים בשניהם. וע’ ביבי”א ח”ז (חאו”ח סי’ ס). ובהליכו”ע ח”א (עמ’ רלו), ובחזו”ע פורים (עמוד קיג, קיד)].
כ. עיר שהיא ספק אם היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או לא, אינם עושים מלאכה בארבעה עשר באדר, אבל בחמשה עשר באדר מותרים בעשיית מלאכה.
כא. בעיר בני ברק יע”א מכיון שהיא סמוכה ברצף הבתים לעיר יפו, וכן בעיר תל אביב והסביבה, טוב שיקראו גם ביום ט”ו בלא ברכה. ומכל מקום אין צריך לחייב בזה את הצבור, אחר שמעיקר הדין אין בזה חיוב, דרק סמוך לעיר שהיא בודאי מוקפת חומה קוראים בט”ו, אבל בעיר שהיא סמוכה לעיר שיש בה ספק אם היא מוקפת חומה וכו’, אין צריך לקרוא גם בט”ו. וכבר נתבאר שבחיפה ראוי לנהוג לקרוא גם בט”ו בלא ברכה, אחר שהיא סמוכה לחיפה העתיקה. וכן נוהגים בזמנינו בטבריה וחברון וצפת ועכו ויפו ולוד ורמלה ובית שאן, לקרות בי”ד בברכה, ובט”ו בלא ברכה. [כ”כ בשו”ת דברי יוסף (די”א.). וכבר כתב הרדב”ז בחדשות (סי’ רנב) שגם במקומות שא”צ מן הדין לקרות אלא בי”ד, אין לגעור כשקוראים המגילה גם בט”ו בלא ברכה, שהלואי שיזכרו את נפלאות ה’ בכל יום. [וזה ושלא כמ”ש בנימוקי או”ח שיש בזה משום בל תוסיף, וגם עוברים עמ”ש ולא יעבור וכו’]. ובדינים והנהגות החזו”א כתבו, שהחזו”א נהג לקרות המגילה בב”ב בי”ד בברכה, ובט”ו בלא ברכה, מפני שהיא נראית ליפו. אולם בברכ”י (סי’ תרפח סק”ט) כתב בשם משאת משה, שכרך שקוראים בו י”ד וט”ו מספק, כפרים הנראים והסמוכים אליו קוראים רק בי”ד, שלא אמרו שהרי הם ככרך אלא כשהכרך ודאי מוקף מימות יהושע בן נון, אבל אם הכרך עצמו ספק, הנראים והסמוכים קוראים בי”ד בלבד. והסכים לזה הברכ”י שם. ואע”פ שהחזו”א (בסי’ קנג סק”ג) חולק ע”ז, הנה הזב”צ (ח”ג סי’ י) פסק כדברי החיד”א. וכ”כ הזכור לאברהם ובית עובד. ואמנם בזמנינו שב”ב גם סמוכה ברצף בתים ליפו, טוב שיקראו בי”ד ובט”ו].
