א. האבל אסור בשאלת שלום, כיצד ג’ ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם, ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו, לא ישיב להם אלא יודיעם שהוא אבל. ומג’ ימים עד שבעה אינו שואל, אך אם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו משיב להם, משבעה ועד ל’ שואל בשלום אחרים שהם שרויים בשלום ואין אחרים שואלים בשלומו, וכל שכן שמשיב לשואלים בשלומו, לאחר ל’ יום הרי הוא ככל אדם, במה דברים אמורים בשאר קרובים, אבל על אביו ואמו, שואל בשלום אחרים אחר שבעה, ואין אחרים שואלים בשלומו עד אחר י”ב חודש. [ילקו”י אבלות מהדו’ תשמ”ט עמוד קמ, ובמהדורת
תשס”ד סי’ כג עמוד תטו].
ב. כיום רבים נהגו להקל באמירת שלום בלבד, במשך י”ב חודש, וסומכים על כמה טעמים שהובאו באחרונים. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד קמ, ובמהדו’ תשס”ד עמוד תטו].
ג. אם באו רבים לנחמו, מותר שהאבל יאמר להם לכו לבתיכם לשלום, דכבוד רבים שאני. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן כג סעיף ג עמוד תטז].
ד. המתקשר בטלפון בימי אבלו לחכם לשאול שאלות בהלכה, או לבקשו שיבוא לדבר דברי מוסר והתעוררות, לא יסיים באמירת שלום כנהוג, אלא יאמר “כל טוב” וכדומה. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן כג סעיף ד עמוד תטז].
ה. מותר לאבל להוריד מעט את ראשו לשלום לחבירו, הן בתוך שבעה והן בתוך י”ב חודש לאב ואם. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן כג סעיף ה עמוד תיז].
ו. בשבת מותר לומר לאבלים “שבת שלום”, וכן האבלים נותנים שלום לכל אדם.[שם סע’ ו].
ז. בעת שאומרים ברכת הלבנה, מותר לאחרים לומר לאבל [אפילו תוך שבעה] “שלום עליכם”. שאין זה בגדר שאילת שלום האסורה לאבל. [ואבל בתוך שבעה נכון שלא יברך ברכת הלבנה, אם ישאר לו זמן לברך ברכה זו אחר ימי האבל, אבל אם חושש שלא יוכל לברך על הלבנה אחר שבעה, יכול לברך תוך שבעה]. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן כג סעיף ז עמוד תיז].
ח. מותר לומר לאבלים בוקר טוב, או תהיו בריאים, וכיו”ב. [ילקו”י אבלות תשס”ד סי’ כג ס”ח].
ט. אבל שנולדה לו בת או שיש לו איזה שמחה, מותר לומר לו “מזל טוב” ולברכו בהצלחה וכדו’, בין אם הוא בתוך שבעה, בין אם הוא בתוך י”ב חודש לאב ואם. [שם ס”ט].
י. מה שיש נוהגים שהמנחמים מושיטים יד לאבל, ובלחיצת יד אומרים לו “תנוחם מן השמים”, או שמתחבקים עמו, נראה שאין בזה משום שאילת שלום לאבל, רק עידוד ונחמה, וכל מידי דברכה שרי לברך לאבל, דאמירת שלום לחוד וברכה לחוד. ולכן מה שנוהגים היום לומר בברכה “כל טוב”, נראה דשפיר דמי. וכן הנוהגים ללחוץ את ידי האבלים כשחוזרים מבית הקברות כדי לעודדם ולחזקם, אין זה בכלל שאלת שלום האסורה. וכן נוהגים הספדנים שבסוף דבריהם מתפללים בעד השארית הנמצאה, ומעתירים בעדם בדברי נחמה וברכה, באריכות ימים ושנים, ואין פוצה פה ומצפצף, והראיה מאליהו ואלישע שהתפללו בעד הצרפתית והשונמית. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד קמב, ובמהדוררת תשס”ד סימן כג סעיף י עמוד תיח. יביע אומר ח”ד חיו”ד סי’ לה אות י’].
יא. מותר לברך ב”מי שברך” את האבל על אב ואם העולה לספר תורה תוך י”ב חודש. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן כג סעיף יב עמוד תיט].
יב. מותר לאחרים לשאול זה את זה בשלום בבית האבל, לאחר שנקבר המת, שלא נאסרה אמירת שלום אלא לאבל עצמו. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן כג סעיף יג עמוד תיט].
יג. מי שנמצא תוך י”ב חודש על אביו ועל אמו, ונולד בן זכר למשפחתו, מותר לשאול בשלומו. אבל אין להקל להשתתף בסעודת שבע ברכות וכדו’. [ילקו”י אבלות סי’ כג עמו’ תכ].
יד. כשם שאסור לשאול בשלום האבלים, כך אין להרבות בדברים עם האבל בתוך שבעה, וגם לאבל עצמו אסור להרבות בדיבור, וכל שכן שאין להקל ראש לשחוק ולהתלוצץ. ואחר שבעה מותר להרבות בדברים עם האבל כדי למעט צערו ולנחמו. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סי’ כג עמוד תכא. ועיין ברמב”ם פ”ה מהל’ אבל ה”כ, ובערוה”ש סי’ שצא ס”ב וגשה”ח, והיוצא מדבריהם דהק”ו של הרמב”ם דוקא בתוך שבעה ולא אחר שבעה. ומ”ש בילקו”י הנ”ל ורצוי שלא להרבות וכו’, לא איירי כשמטרתו לנחמו ולהשכיחו מעט מצערו. וגם זה אינו איסור אלא בלשון רצוי].
טו. מי שהוא אבל בתוך שנים עשר חודש על אב ואם, או בתוך שלשים יום לשאר קרובים, חייב במשלוח מנות, ולדידן מותר גם לשלוח לו משלוח מנות, ואין אצלינו מנהג להחמיר בזה. אך אחינו האשכנזים נהגו להחמיר שלא ישלחו לו אחרים משלוח מנות. וראה להלן בדין אבלות בפורים. [ושם לגבי מתנות לאביונים]. [ילקו”י אבלות סימן כג עמו’ תכא].
טז. אבל בתוך י”ב חודש לאב ואם הנושא אשה [כפי הדין שיבואר להלן בדין האבל אסור בשמחה], מותר לתת לו מתנה, דאף שהוא אסור בשאלת שלום, מכל מקום לא אסרו ליתן לו מתנה, ובפרט אם נותן סכום כסף לעזור לו בהקמת הבית. [ילקו”י אבלות סימן כג עמוד תכא].
יז. כלה הנמצאת בתוך שנת אבל לאביה או לאמה, מותר לחתן לשלוח מתנות קודם החתונה, והוא הדין להיפך. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן כג סעיף יח עמוד תכא].
