א. אין מתקשין על המת יותר מדאי, וכל המתקשה יותר מדאי ח”ו יבכה על מת אחר. אלא שלשה ימים לבכי, שבעה להספד, שלשים לתספורת ולגיהוץ. [ילקו”י אבלות עמוד תלז].
ב. במה דברים אמורים בשאר העם, אבל תלמידי חכמים הכל לפי חכמתם. ואין בוכים עליהם יותר מל’ יום, ואין מספידין עליהם יותר מי”ב חודש. וכן חכם שבאה שמועתו לאחר י”ב חודש, אין מספידין אותו. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן כז סעיף ב עמוד תלח].
ג. כל שלשה ימים יראה האבל כאילו חרב מונחת לו בין כתפיו, משלשה ועד שבעה כאילו זקוף כנגדו בקרן זוית, משבעה ועד שלשים כאילו עוברת לפניו בשוק, וכל אותה השנה הדין מתוחה כנגד אותה משפחה. ואם נולד בן למשפחה, נתרפאה כל המשפחה. [ילקוט יוסף על הלכות אבלות מהדורת תשס”ד סימן כז סע’ ג].
ד. יש הנמנעים מלנסוע נסיעות שמצוי בהם סכנה, כמו נסיעות לחו”ל, במשך כל הי”ב חודש על אב ואם. ואף על פי שמעיקר הדין מותר לנסוע לחו”ל במשך השנה, מכל מקום הנמנע מלהכנס למקומות שמצוי בהם סכנה, הרי זה משובח. [ילקו”י אבלות סי’ כז עמ’ תלח].
ה. מי שמת לו בן ולא בכה ולא הוריד עליו אפילו דמעה אחת, מדה רעה היא, ומורה על קושי הלב. אולם חולה הסובל מכאבי עינים פטור מלבכות אפילו ג’ ימים הראשונים של האבלות. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן כז סעיף ה עמוד תלח].
ו. אחד מבני החבורה שמת, תדאג כל בני החבורה כולה. [ילקו”י אבלות שם סי’ כז ס”ו עמ’ תלט].
ז. כל מי שאינו מתאבל כמו שציוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן כז סעיף ז עמוד תמ].
ח. אדם שנפטר לו בנו או בתו, אל ינשק אותם. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן כז עמוד תמ].
ט. השורט שריטות בגופו, מרוב צערו על מת, עובר משום שנאמר ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם. ונאמר, לא תתגודדו וכו’ “למת”. ואפי’ מכה על בשרו עד שדמו שותת אסור. ואין לתלוש שערות ראשו על המת. ויצדיק דין שמים על עצמו בשתיקה ודומיה. אבל השורט בבשרו על צער אחר שיש לו כגון הפסד ממונו וכיוצא, אין בו איסור אפילו מדרבנן. ומכל מקום הנכון לקבל דינו של השי”ת באהבה, שמברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה, לקבולינהו בשמחה. מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו. ואסור לקלל את עצמו. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סי’ כז סעיף ט עמוד תמא. הליכות עולם ח”ז עמוד שב].
