א. אין להמנע מעשיית השכבה לנפטר, אפילו אינו נודר לצדקה, וכן המנהג פשוט. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד רכו, ובמהדורת תשס”ד סימן לב סעיף א עמוד תקלה].
ב. אותם חזנים האומרים מנוחה נכונה “תחת כנפי השכינה” טוב שתיקותם מדיבורם, שאין לומר זאת. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד רכו, ובמהדו’ תשס”ד סי’ לב ס”ב עמוד תקלו].
ג. טוב לעשות ההשכבה בהזכרת שם הנפטר ושם אביו, ולא בשם אמו, כי נשמת האב והבן נקשרים יחד. אבל לאשה עדיף לעשות השכבה על שם אמה דוקא. ויש נוהגים לעשות תמיד השכבה על שם האם, ואין הדברים הללו לעיכובא, ובכל מקום ומקום יעשו כמנהגם, ואין לשנות מן המנהג. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן לב סעיף ג עמוד תקלו].
ד. אם אחד מן ההורים מפורסם בצדקתו, יש להסתפק אם נכון לשנות ההשכבה בשם זה, כדי לגלגל עליו זכות אבות. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן לב סעיף ד עמוד תקלו].
ה. יש להזכיר בתפלת ההשכבה את שם הנפטר כפי שהוא נקרא בפי רוב העולם. ולכן אפילו אם היה לו שם עברי ונשתקע השם העברי, ואין קוראים לו אלא בשם לועזי כמו מקס, וכדומה, יש להזכיר בתפלת ההשכבה את שמו הלועזי. [ילקו”י אבלות סי’ לב עמ’ תקלז].
ו. מי ששמו אליהו, ובחמש שנותיו האחרונות שינה את שמו לאלי-רן. לא נחשב שם אליהו כנשתקע לגמרי, ומסתמא היו כאלה שהכירוהו, ואולי גם קראוהו לפעמים בשם אליהו, לכן נכון לכתוב על הספרים שיוקדשו על שמו, שם אליהו וכן בהשכבה ורק על המצבה יכתבו “אליהו דמתקרי אלי-רן”. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סי’ לב ס”ו עמוד תקלז].
ז. יש להסתפק באבל על אב ואם תוך י”ב חודש, האומר השכבה בפיו, אם צריך לומר הריני כפרת משכבו, או די במה שאומר ז”ל. אבל כשאומר לשליח צבור לעשות השכבה, המנהג שאין הבן אומר הריני כפרת משכבו [ברבים]. [ילקו”י אבלות תשס”ד סי’ לב ס”ז עמ’ תקלז].
ח. יש נוהגים לומר בעת הוצאת הספרי תורה, בליל יום הכיפורים, השכבות לנפטרים, ומתנדבים לכבוד הספר תורה, ויש בזה כפרה למתים שאף המתים צריכים כפרה. ונכון שלא להרבות בשבח המתים באמירת מנוחה נכונה וכו’, ויאמרו בקצרה: המרחם על כל בריותיו וכו’. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד רכח. ובמהדו’ תשס”ד סימן לב סעיף ח עמוד תקלח].
ט. מה שנהגו להניח בבית הכנסת, שיש עם הנצחה לעילוי נשמת נפטר מסויים, וכותבים “שיעמוד בתפלה על בני משפחתו”, אין לחשוש בזה משום איסור “דורש אל המתים”. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד רכח. ובמהדורת תשס”ד סימן לב סעיף ט עמוד תקלח].
י. אשה שאביה נפטר, ולאחר מכן נולד לה בן זכר, ואבי הבעל עדיין בחיים, ראוי יותר לקרוא את שם הבן הראשון על שם אביה של האשה, להקים לו שם בישראל. [ואם שניהם בחיים לכתחלה יש להקפיד לקרוא את הבן הראשון על שם אבי הבעל, והבן השני על שם אבי האשה, לפי מנהגינו שאין אנו מקפידים מלקרוא על שם ההורים בעודם בחיים]. [ילקו”י שם עמ’ תקלח].
יא. המנהג בירושלים ללכת לקברי ההורים בערב ראש חודש ניסן ובערב ראש חודש אלול, נוסף על ימי פקודת השנה. ואף שיש מצוה להשתטח על קברי צדיקים, היינו דוקא באופן שאינו מתבטל מעבודת ה’ יתברך ומלימוד תורה, אבל הנוסעים לזייארה ומבטלים איזה מצוה על ידי זה, ובפרט אם הם תלמידי חכמים ובני ישיבות, ומתבטלים על ידי זה ממצות והגית בו יומם ולילה, לא יפה עושים, כי אין לך דבר גדול מלימוד תורה. ואף חפצי שמים אינם שווים לדיבור אחד של התורה הקדושה. [ילקו”י אבלות סימן לב עמוד תקלט].
