א. יש נוהגים לעשות את המצבה רק לקראת יום השלשים לפטירה, ויש שנהגו שמניחים את המצבה כבר ביום השבעה לפטירתו. וזה המנהג הנכון יותר, שלא לאחר את עשיית המצבה אחר יום השביעי. אך אם לא הספיקו לעשות מצבה עד היום השביעי, יש להניח אבן על הקבר, למראשותיו של הנפטר. [ילקו”י על הלכות אבלות ח”ז מהדורת תשמ”ט עמוד צ’. ובמהדורת תשס”ד סימן נ’ סעיף א עמוד תשכה].
ב. אותם המפזרים מעותיהם בהון רב בעבור בניית מצבה מיוחדת, עדיף יותר שישקיעו את כספם עבור צדקה לעניים וללומדי תורה, מאשר ישקיעו זאת על המצבה. [שם סי’ נ].
ג. אין לכתוב שבחים גדולים על הנפטר אם באמת לא היו בו שבחים אלה, ובפרט על המצבה של הנפטר, שהדבר מזיק לנפטר, ומעורר עליו קטרוג, ובשמים תובעים אותו על זה. ולכן לא יכתבו על המצבה תוארים כמו הישר באדם, הצדיק והחסיד, וכדומה, שבחים שבאמת לא היו בו. אלא יש לצמצם ככל האפשר את כתיבת התוארים על המצבה. ואם הנפטר סבל יסורים לפני מותו, טוב לכתוב על המצבה שהיה מדוכה ביסורים, שזו היא זכות גדולה לנפטר, ואשרי מי שיסורין באים עליו. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד צא, ובמהדורת תשס”ד סימן נ’ סעיף ג עמוד תשכו].
ד. מי שציוה את בניו שלאחר מותו יכתבו על המצבה דברים בזויים עליו, אין הבנים רשאים לקיים את צוואתו זו. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן נ’ סעיף ד עמוד תשכו].
ה. אם הבן מחליף את מצבת אביו, אסור לו למעט בשבחים שהיו במצבה הראשונה, משום כיבוד אב. ומכל מקום מן הראוי שמעיקרא לא יכתבו על המצבה תוארים מוגזמים. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן נ’ סעיף ה עמוד תשכז. ילקו”י על הל’ כיבוד אב ואם פרק יג].
ו. הדבר ברור שאין ראוי לכתוב על המצבה את התאריך הלועזי של יום פטירת הנפטר, אף שמעיקר הדין אין בזה איסור, ויכתבו רק את התאריך העברי לבריאת העולם. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד צא, ובמהדורת תשס”ד סימן נ’ ס”ו עמוד תשכז. יביע אומר ח”ג חיו”ד סי’ ט].
ז. אם עברו וכתבו על המצבה את התאריך לועזי, ראוי להסיר את המצבה מעל הקבר, או לכל הפחות לטוח אותה בטיט ובמלט הנדבק מאד, לבל יפול ממנה, ולכתוב על זה התאריך העברי בלבד. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד צג, ובתשס”ד סי’ נ’ ס”ז עמוד תשכט].
ח. יש לכתוב על המצבה בכתב עברי [לשון הקודש], ולא בלועזית, ואין לשנות ממסורת ישראל לכתוב אם שם הנפטר וכו’ בכתב לועזי, כמו אנגלית וכדומה. [ילקו”י אבלות עמ’ תשכט].
ט. אלמנה שנישאת בשנית, ולאחר פטירתה מבקשים בניה לכתוב על המצבה גם את שם משפחתו של בעלה הראשון, והבעל השני מתנגד לכך, אין ביד הבעל השני לעכב, והרשות ביד הבנים לחקוק המצבה עם הזכרת שם אביהם, ואף רשאים לקוברה אצל בעלה הראשון. ורשאים לכתוב על המצבה מרת פלונית אשת פלוני, “לשעבר אשת פלוני”, ואין בעלה השני יכול לעכב מלכתוב כן על המצבה שלה, כי בתחיית המתים חוזרת היא לבעלה הראשון, כדאיתא בזוהר (בראשית דף כא ע”ב). [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד צג, ובמהדורת תשס”ד סימן נ’ סעיף ט עמוד תשל. יביע אומר חלק י’ חיו”ד סימן מז אות ג].
י. אין לקבוע על המצבה את תמונת המנוח, שאסור לשנות ממסורת ומנהגי ישראל, בין צורה בולטת בין שוקעת, ועל הרבנים המקומיים לחגור בעוז ותעצומות למנוע דבר זה, ובפרט לפי מה שכתבו הפוסקים ששינוי מן המנהג שעושים למתים יש בו חשש סכנה לחיים ח”ו. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד צד. ובמהדורת תשס”ד סימן נ’ סעיף י עמוד תשל. יביע אומר חלק ג’ חיו”ד סי’ כד אות י’, וח”ז חיו”ד סי’ לב].
יא. מצבה שעל הקבר שהוחלפה על ידי משפחת הנפטר במצבה אחרת נאה הימנה, מותר לתת את המצבה הקודמת על קבר של מת אחר, ולטוח אותה בטיט, ולכתוב על המצבה את שם הנפטר השני. וטוב להחמיר שלא יהנו מן המצבה אלא יתנוה לצורך מת עני שאין לו קרובים הדואגים לעשות לו מצבה. ובזה אין חשש כלל. [שם סעיף יא. יביע אומר ח”ז חיו”ד סי’ לג].
