א. היוצא לחוץ לארץ, אם דעתו לחזור לקראת פסח, יש לחוש שיחזור בערב פסח ולא יספיק לבדוק החמץ, ולכן צריך לבדוק החמץ קודם יציאתו מהבית. אבל אם אין דעתו לחזור לפסח, אם יוצא תוך ל’ יום מפסח אף על פי כן חייב לבדוק. אבל אם יוצא קודם ל’ יום מפסח, אין צריך לבדוק. ואם מסופק אם יחזור לקראת פסח, י”א שצריך לבדוק מספק, ויש חולקים.
ב. היוצא לחוג את חג הפסח מחוץ לביתו, ואינו מניח בביתו מי שיבדוק את החמץ בערב פסח, ואינו חוזר עד אחר הפסח, אף על פי כן צריך לבדוק את החמץ, אם יוצא מביתו תוך שלושים יום קודם חג הפסח. אך לא יברך על בדיקה זו. [הרמ”א, ומשנה ברורה סק”ד]. ואם יוצא מביתו קודם ל’ יום מהפסח, אם דעתו לחזור קודם הפסח צריך לבדוק היכא שהולך למקום רחוק, ואם לאו אין צריך לבדוק. [שלחן ערוך סימן תלו סעיף א’].
ג. הנוסע מביתו בערב פסח לכל ימות הפסח, וכותב בשטר ההרשאה של מכירת החמץ, כי הוא מוכר את כל ביתו עם החמץ שבתוכו, יש אומרים שאף על פי כן חייב לבדוק את החמץ בליל י”ד, שהרי אין המכירה חלה אלא למחרת ביום י”ד בניסן, וממילא בליל י”ד החמץ עדיין שלו ומחוייב לבדוק. ויש חולקים ואומרים שאינו בכלל התקנה לבדוק את החמץ, שהרי מיום י”ד בניסן כבר לא תהיה הדירה בכלל רשותו. ויש אומרים דנכון להחמיר שלא למכור את כל החדרים, וישאיר חדר אחד, ויבדוק חדר זה בברכה, ומיד אחר הבדיקה יבדוק את שאר החדרים על סמך ברכתו. ולדינא, אף שאין למחות ביד המקילין, [כסברא שניה], מכל מקום המוכר ביום י”ג עדיף טפי.
ד. הבודק קודם ליל י”ד, אינו צריך להניח עשרה פתיתים כפי שנוהגים כן בבדיקת החמץ בליל י”ד.
ה. מי ששכר חדר במלון עבור ליל י”ד בניסן, ויום י”ד בניסן, וסמוך לכניסת החג עוזב את המלון ולא ישהה בו בימי החג, יש להקל שלא להצריכו בדיקה בליל י”ד.
