א. בעשרת ימי תשובה, בחתימת הברכה, במקום: ברוך אתה ה’ “האל הקדוש”, צריך לומר: “המלך הקדוש”. ובמקום מלך אוהב צדקה ומשפט, צריך לומר “המלך המשפט”, לפי שהקב”ה מראה מלכותו ביושבו על כסא דין לשפוט את העולם, ומלך במשפט יעמיד ארץ, וכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, וחותם גזר דינם, אם לשבט אם לחסד, ומראה שמלכותו בכל משלה, לפיכך תיקנו לומר המלך הקדוש, המלך המשפט. [בברכות יב:].
ב. אם טעה וחתם “האל הקדוש”, אם נזכר בתוך כדי דיבור, [שהוא שיעור אמירת שלום עליך רבי], ומיד חתם “המלך הקדוש”, יצא. ואם נזכר לאחר מכן, חוזר לראש התפלה, כי שלושת הברכות הראשונות ברכות השבח הן, ונידונות כברכה אחת, הילכך הטועה באחת מהם דינו לחזור לראש התפלה. וכל ששהה יותר מכדי שיעור שלום עליך רבי, אפילו שלא התחיל בברכה שאחריה, חוזר לראש. [ילקו”י מועדים עמוד סב].
ג. אם נסתפק אם אמר “האל הקדוש” או “המלך הקדוש” ונזכר בברכות שלאחר מכן, צריך לחזור לראש התפלה, שמסתמא אמר על פי הרגל לשונו בכל השנה “האל הקדוש”. ואפילו אמר זכרנו לחיים ומי כמוך, והיה בדעתו לומר המלך הקדוש, כל שנסתפק אם אכן אמר המלך הקדוש או לא, חוזר לראש תפלה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד סג. חזון עובדיה ימים נוראים עמוד קצ, ובהערה ד’ עמוד קצב].
ד. יש מי שכתב דלפי מאי דקי”ל בש”ע (סימן רו) ששהייה בשתיקה בין ברכה להנאה לא הויא הפסק, לכן אף כאן בדיעבד אם שהה אחר שחתם האל הקדוש יותר מכדי דיבור, יכול לסיים המלך הקדוש, כל זמן שלא התחיל בברכה שלאחריה, משום דספק ברכות להקל, ורק אם התחיל בברכה שלאחריה אפי’ תיבה אחת ונזכר צריך לחזור לראש. [כף החיים]. אך לדינא אין לסמוך על סברא דחויה זו, דשאני היכא שהברכה היתה כהוגן אלא ששהה בין הברכה להנאה בשתיקה בלבד, הילכך אין השהייה מפסקת, ורשאי ליהנות על סמך הברכה שבירך, אבל כאן ששינה את חתימת הברכה ממטבע שטבעו חכמים באומרו האל הקדוש, כיון ששהה שיעור כדי דיבור אין אמירת “המלך הקדוש” מתחברת ומצטרפת להזכרת השם של חתימת הברכה, ואי אפשר עוד לתקן את אשר עיות, ורק כשחזר בו בתוך כ”ד ואמר המלך הקדוש חזי לאצטרופי עם הזכרת השם, ואמירת “האל הקדוש” באמצע, הוי כתוספת שבח בלבד. [חזון עובדיה ימים נוראים עמ’ קצג].
ה. מי שטעה בעשרת ימי תשובה ואמר “מלך הקדוש” בלי שיאמר “המלך” בה”א, אין צריך לחזור. [שו”ת יביע אומר חלק ב’ סימן כט אות א. ילקוט יוסף מועדים עמוד סג].
ו. שליח צבור שטעה בחזרת התפלה בעשרת ימי תשובה, או בימים הנוראים, וחתם “האל הקדוש” במקום “המלך הקדוש” ולא הספיק לחזור בו ולומר המלך הקדוש, עד שעבר שיעור תוך כדי דבור, אינו חוזר אלא לברכת אתה קדוש, ואינו חוזר לראש התפלה, ואף על פי ששלשת הברכות הראשונות של תפלת שמונה עשרה חשובות כברכה אחת, מכל מקום כיון שענו הציבור קדושה, נחשבת ברכת “אתה קדוש” כתחלת הברכה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד סג, ושם בעמוד תר”מ תשובה על דברי הרב אור לציון דפליג בדין זה]. ועיין עוד בילקוט יוסף על הלכות ברכות עמוד שמג, ובילקו”י תפלה כרך ב’ מהדורת תשס”ד עמוד רח. ובירחון קול תורה אלול תשס”ג עמוד יג. ובהליכות עולם חלק ב’ עמוד רמג. ובשו”ת יביע אומר ח”א סי’ ח. ובשו”ת יחוה דעת ח”ו סי’ לח. ובשו”ת יביע אומר ח”י בהערות לרב פעלים ח”ג סי’ כג].
ז. יש אומרים שאם אמר תשעים פעם ברוך אתה השם [בלי הזכרת ה’] “המלך הקדוש” ואחר כך נסתפק אם אמר המלך הקדוש או האל הקדוש, ונזכר לאחר כדי דבור, שאין צריך לחזור. ויש חולקים וסוברים דהכא לא מהני שחוזר תשעים פעם “המלך הקדוש”. (כמו לענין הזכרת מוריד הטל בסי’ קיד ס”ט), שהרי אינו רשאי לומר ברוך אתה ה’, דהוי ברכה לבטלה, ואם יאמר תשעים פעם ברוך אתה, בלא הזכרת שם שמים, אם כן גם בתפלה יאמר כן, ואם יאמר “השם” יכול לטעות לומר כן גם בתפלה, ואם יאמר “המלך הקדוש” לבד, עדיין לא תתרגל לשונו לומר ברוך אתה ה’ המלך הקדש, הילכך אין לו תקנה. וכן עיקר לדינא כסברא זו. [ראה בשו”ת יביע אומר ח”ג (חיו”ד סי’ א אות ד). וכ”כ במקור חיים (סי’ תקפב). והמשנ”ב].
ח. נכון לומר מעט “בקול” המלך הקדוש, שאז יזכור היטב, שאמר כהוגן, ולא יכנס בספק. [כיו”ב כתב תלמיד הרשב”א בספר צרור החיים (עמ’ טו) כי הרמב”ן היה אומר ההזכרה בקול כל ל’ יום הראשונים].
ט. יש שנהגו לומר מעט בקול רם גם תיבות זכרנו לחיים, מי כמוך, וכו’. ואף שיש מי שקרא תגר על מנהג זה, שמאחר ואינו לעיכובא למה יבלבל המתפללים, מכל מקום יש ללמד עליהם זכות. והנח להם לישראל. [מועד לכל חי סי’ יג אות טז].
י. בברכת השיבה בחתימת הברכה, במקום: “מלך אוהב צדקה ומשפט” בעשרת ימי תשובה צריך לומר: “המלך המשפט”. ואם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט, אם נזכר בתוך כדי דיבור וחתם מיד המלך המשפט אינו חוזר. [שהרי זה כמוסיף שבח, או שחוזר בו ממה שאמר דבר הסותר]. ואם נזכר לאחר תוך כדי דבור, או שנזכר לאחר שהתחיל בברכת למינים וכו’, או לאחר כמה ברכות, כגון באמצע בונה ירושלים או באמצע שים שלום, חוזר לברכת השיבה, וחותם “המלך המשפט”, וממשיך כל הברכות שלאחריה, למינים ולמלשינים, על הצדיקים, וכו’, על הסדר. ומכיון שכן הוא דעת רוב הפוסקים, ומכללם הרי”ף הרמב”ם והרא”ש, וכן פסק מרן בשלחן ערוך, לא אמרינן בכהאי גוונא ספק ברכות להקל. ועוד שכן פשט המנהג להורות כדברי מרן, שהאומר מלך אוהב צדקה ומשפט במקום המלך המשפט, חוזר לברכת השיבה. ועוד, שאם ימשיך התפלה הרי הוא נכנס בקום ועשה בספק ברכות, וכיון שאין זה בשב ואל תעשה, הדרינן לכללא דקבלנו הוראת מרן. וכן אם נסתפק אם חתם “מלך אוהב צדקה ומשפט” או “המלך המשפט” ונזכר אפילו באמצע מודים, חוזר לברכת השיבה, וממשיך על הסדר. ומנהג האשכנזים בחוץ לארץ שמי שטעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט במקום המלך המשפט, ונזכר לאחר תוך כדי דיבור, אינו חוזר. [ילקו”י מועדים עמוד סד. ושם בעמוד תרלז תשובה על דברי האור לציון דפליג בדין זה. וראה עוד בילקו”י תפלה א’ מהדורת תשס”ד סי’ קז, עמו’ תקמה, ובהליכות עולם ח”ב עמ’ רנ. ובשו”ת יביע אומר ח”ב סימנים ח, ט, י. וח”ט סי’ קח. וח”י חאו”ח סי’ נד אות כ. ושו”ת יחוה דעת ח”א סי’ נז].
יא. אם רק לאחר שסיים תפלתו בעשרת ימי תשובה נזכר שאמר האל הקדוש או מלך אוהב צדקה ומשפט, וכן אם נסתפק אם אמר המלך הקדוש והמלך המשפט או לא, יחזור ויתפלל, ויתנה בלשון זה: “אם אני חייב לחזור ולהתפלל הריני חוזר ומתפלל בתורת תפלת חובה, ואם אינני חייב לחזור תהא תפלתי זו תפלת נדבה”. וישתדל לכוין בתפלתו כראוי עד כדי יכולתו. והואיל ורוב הפוסקים סוברים שגם על אי אמירת המלך המשפט צריך לחזור ולהתפלל, לפיכך נראה שגם לאחינו האשכנזים, מי שטעה בעשרת ימי תשובה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט, במקום המלך המשפט, וסיים תפלתו, יחזור ויתפלל על תנאי דנדבה. [חזו”ע ימים נוראים עמ’ קצג. ילקו”י מועדים עמו’ סה. הליכות עולם ח”ב עמו’ רנא].
יב. אשה שהתפללה וטעתה בעשרת ימי תשובה, ואמרה האל הקדוש במקום המלך הקדוש, או שאמרה מלך אוהב צדקה ומשפט במקום המלך המשפט, דינה כדין האיש.
יג. ליל ראש השנה שחל בשבת, וכן בשבת שובה, אחר תפלת העמידה, אומר השליח צבור ברכה מעין שבע. ובמקום האל הקדוש שאין כמוהו, יאמר המלך הקדוש שאין כמוהו. ואם טעה ואמר האל הקדוש, והזכירוהו באמצע הברכה, לפני שיזכיר שם ה’ בחתימה “ברוך אתה ה’ מקדש השבת”, חוזר ואומר “מגן אבות בדברו מחיה מתים במאמרו המלך הקדוש שאין כמוהו” וימשיך משם כסדר המניח לעמו וכו’. ואם לא נזכר עד שחתם “מקדש השבת” אינו חוזר. דספק ברכות להקל. [ילקו”י מועדים עמוד סו. יביע אומר ח”ב סי’ כט, וח”ה סי’ ט אות ה. וסי’ כה אות א].
יד. תקנו הגאונים לומר בעשרת ימי תשובה: “זכרנו לחיים” בסוף ברכה ראשונה, “ומי כמוך אב הרחמן” בסוף ברכה שניה. “וכתוב לחיים טובים” באמצע מודים. “ובספר חיים ברכה ושלום” בברכה אחרונה של התפלה. ואם טעה ולא אמר “זכרנו לחיים” אם נזכר לפני שיזכיר שם ה’ בחתימת הברכה, חוזר ואומרו כתיקונו. ואם לא נזכר עד שאמר ה’, יסיים מגן אברהם וימשיך בתפלתו, ולא יסיים “למדני חוקיך”. וגם אינו רשאי לומר זכרנו לחיים בלא חתימה קודם ברכת אתה גבור, משום הפסק. [שו”ת יביע אומר ח”ט חאו”ח סי’ נט]. אך יכול לאומרו באמצע שומע תפלה לפני כי אתה שומע כל תפלת כל פה, כי גם זה בכלל שאלת צרכיו. אבל “מי כמוך אב הרחמן” אם לא אמרו במקומו, אינו יכול לאומרו בשומע תפלה, כיון שאינו אלא שבח. ואם שכח ולא אמר זכרנו לחיים בשומע תפלה, יאמרנו בסיום אלהי נצור. וכן אם שכח ולא אמר מי כמוך אב הרחמן ואמר ברוך אתה ה’ של ברכת מחיה המתים, אינו חוזר. [ולא יסיים למדני חוקיך]. וכן אם שכח ולא אמר “וכתוב לחיים טובים” ונזכר לפני שיאמר ברוך אתה ה’ הטוב שמך ולך נאה להודות, כל שלא הזכיר ה’ חוזר, ואם הזכיר ה’ אינו חוזר. ויאמרנו בסיום אלהי נצור. וכן אם שכח ולא אמר ובספר חיים, והזכיר ה’ שבברכה האחרונה, אינו חוזר, ויאמרנו בסיום אלהי נצור. [ילקו”י עמ’ סו].
טו. המתפלל והגיע לומר ובספר חיים, והשליח צבור התחיל נקדישך ונעריצך, אינו רשאי לדלג “ובספר חיים” ולחתום מיד המברך את עמו ישראל בשלום, ויהיו לרצון, כדי שיענה הקדושה עם הצבור. שכיון שפשטה אמירת “ובספר חיים” בכל ישראל, בעשרת ימי תשובה, ונקבעה בכתרו של מלך, והואיל ואפשר לו לשתוק ולכוין לקדושה שאומר הש”צ, ויחשב כדין שומע כעונה, וכמו שכתב רש”י (סוכה לח:) יותר נכון שישתוק וישמע הקדושה מהש”צ. ולא ידלג ובספר חיים. [חזון עובדיה ימים נוראים הלכות עשרת ימי תשובה הערה ז].
טז. מי שטעה ואמר בהודאה במקום “וכתוב לחיים טובים” “ובספר חיים” וכו’, ונזכר בברכת שים שלום, אינו חוזר לומר ובספר חיים, מכיון שכבר אמרו קודם לכן. [ילקוט יוסף מועדים עמוד סח. שו”ת יביע אומר חלק י’ בהערות לרב פעלים ח”ג חאו”ח סימן לט].
יז. אם אחר שסיים תפלתו נזכר שלא אמר זכרנו לחיים או מי כמוך וכיו”ב, וחשב שצריך לחזור ולהתפלל בשביל כך, וחזר להתפלל, ובאמצע התפלה נזכר הדין שאין צריך לחזור, פוסק ואפילו באמצע ברכה, ולא יסיים תפלתו בתורת תפלת נדבה. ויאמר “ברוך שם וגו'”. ואם נזכר כשאמר ברוך אתה ה’, יסיים למדני חוקיך, ויאמר ברוך שם וגו’ על שאר הברכות שבירך.
יח. במה דברים אמורים בשחרית ומנחה, אבל בערבית ימשיך, ויכוין לנדבה, ויחדש בה דבר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד סט].
יט. בעשרת ימי תשובה ובהושענא רבה יאמרו בתפלת שחרית ב’ פעמים ה’ הוא האלהים קודם ה’ מלך. ואחר ישתבח יאמרו מזמור ממעמקים קראתיך ה’. [שם עמוד סט].
כ. המנהג פשוט לומר “זכרנו לחיים וכו'” גם בשבת שובה, ואין לחוש בזה משום שאלת צרכיו בשבת. [ילקוט יוסף מועדים עמוד סט. יחוה דעת חלק א’ סימן נד עמוד קס].
כא. יש אומרים שגם בעשרת ימי תשובה לא ישנו ביום, כשם שאין לישן ביום בימי ראש השנה. אבל אין דבריהם מוכרחים. [ילקוט יוסף מועדים עמוד סט].
כב. יש נמנעים מלערוך נישואין בעשרת ימי תשובה, ומכל מקום הרוצים לעשות נשואין בעשרת ימי תשובה, ראויים לעדוד כדי להקדים הנשואין כל מה שאפשר, שזריזים מקדימים למצוות. ואם הגיע החתן לגיל עשרים שנה, אין להחמיר בזה כלל, אלא יעשה הנישואין בעשרת ימי תשובה וישא ברכה מאת ה’. [ילקו”י מועדים עמו’ סט. יחוה דעת א’ סי’ מח].
כג. אחר תפלת החזרה בעשרת ימי תשובה אומרים “אבינו מלכנו”, וגם היחיד שמתפלל אומר אבינו מלכנו. ורק אחר אבינו מלכנו יאמרו וידוי ונפילת אפים. (מדבר קדמות מע’ נ אות ב). וכן הדין במנחה. אבל בערבית אין אומרים אבינו מלכנו.
כד. כשחל ראש השנה בשבת, יש נוהגים שלא לומר אבינו מלכנו, ויש נוהגים לאומרו אף כשחל ראש השנה בשבת, וכן בשבת שובה. וכן נהגו בבית הכנסת בית אל בירושלים, וכן פשט המנהג ברוב בתי הכנסת של הספרדים ועדות המזרח בירושלים ת”ו. אלא שמדלגים חטא ועון, כגון אבינו מלכנו חטאנו לפניך, וכן “אבינו מלכנו מחול וסלח לכל עוונותינו”, וכיוצא, וכן ראוי לנהוג בכל ערי הארץ כמנהג ירושלים, כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים. ומכל מקום אם יש מנהג ברור באותו מקום שלא לומר אבינו מלכנו בראש השנה שחל בשבת, ישארו במנהגם. וכן מנהג האשכנזים, שלא לומר אבינו מלכנו בראש השנה שחל בשבת. [ילקו”י מועדים עמו’ ע. הליכות עולם ח”ב עמ’ רלג. יחוה דעת א סי’ נד].
כה. יש אומרים שאם שכח רצה והחליצנו בברכת המזון בשבת תשובה, ונזכר לאחר שהתחיל בברכת הטוב והמטיב, אין צריך לחזור. שיש אומרים שמצוה להתענות בו. ויש חולקים, ועל כל פנים אם נזכר אחר ברוך אתה ה’ בונה ירושלים, לכולי עלמא צריך לומר ברכת אשר נתן וכו’. וכן בליל שבת אם שכח לומר רצה והחליצנו לכולי עלמא צריך לחזור. [ילקוט יוסף מועדים עמוד ע].
כו. בעשרת ימי תשובה כשהזמן קצר בשעת מנחה, ואם יאמרו “אבינו מלכנו” לא יספיקו ליפול על פניהם לפני סוף זמן בין השמשות [שהוא כשלש עשרה דקות וחצי אחר שקיעת השמש בדקות זמניות] יש לדלג אמירת “אבינו מלכנו” כדי להספיק לומר הוידוי ונפילת אפים, לפני סוף זמן בין השמשות. [ילקוט יוסף מועדים עמוד ע. שו”ת יחוה דעת ח”ו סוף סימן ז].
כז. בנוסח אבינו מלכנו, יש אומרים שצריך לומר זכור כי עפר אנחנו, הניקוד במלת זָכוּר, אות ז’ בקמץ, ואות כ’ בשורוק. והוא כמו שכתוב בתהלים (קג. יד), כי הוא ידע יצרנו זָכוּר כי עפר אנחנו. אבל הפרי חדש (סי’ תקפד) כתב, שבתפלת אבינו מלכנו צריך לומר זְכוֹר כי עפר אנחנו, אות ז’ בשוא נע, ואות כ’ בחולם, כי הכוונה בתפלתינו לפניו יתברך, שיזכור כי עפר אנחנו, אדם להבל דמה, לכן ימחול ויסלח לנו על כל עונותינו. וכן עיקר. [חזון עובדיה על הימים הנוראים הלכות עשרת ימי תשובה הערה ט].
כח. בנוסח אבינו מלכנו מנהגינו לומר: מחול וסלח לכל עונותינו. המג”א (ר”ס תקפד) כתב שצ”ל סלח ומחול, כי מחילה גדולה מסליחה. ויש להתחיל בשאלה קטנה. ויש חולקים, שהרי הנוסח בתפלת אל מלך יושב כל כסא רחמים, מרבה מחילה לחטאים וסליחה לפושעים. נמצא שסליחה יותר גדולה, או ששקולים הם ויבואו שניהם. ולכן הנוסח בחתימת הברכה ביום הכפורים מלך מוחל וסולח, וגם לפני כן אומרים ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח. וכן הוא הנוסח בכל הסידורים אבינו מלכנו כתבנו בספר “מחילה וסליחה וכפרה”. ואף כאן יכולים לקיים הנוסח מחול וסלח.
כט. בנוסח אבינו מלכנו כשאומרים קרע “רוע גזר” דיננו, יש לאומרו בנשימה אחת. [ט”ז (סי’ תרכב), וא”ר (סי’ תקפד סק”ו). וכ”כ הגר”ז. ומטה אפרים]. ויש נוהגים להשמיט תיבת “רוע”. אך אין מנהגינו כן. כי לשון גזר דין שייך גם לטובה. [עיין בשו”ת שלמת חיים זוננפלד סי’ רלה].
