א. מנהג יפה לטבול בערב יום הכפורים במקוה טהרה. ויטבלו אחר שעה חמישית. ואם אי אפשר לכל הפחות אחר שיאיר השחר. [ע”פ הזוה”ק (פר’ פינחס דף ריד ע”ב). והרא”ש (פ”ח דיומא סי’ כד) כתב בזה”ל: ונהגו לטבול בערב יוהכ”פ, להדמות למלאכי השרת. ולגבי זמן הטבילה כן כתב במועד לכל חי סי’ יב אות יא]. אך אין לברך “על הטבילה”, מפני שאינה מן הדין, אלא מתורת מנהג, ואין מברכים אשר קדשנו במצותיו “וצונו” על מנהג. [ראה בחזון עובדיה ימים נוראים עמ’ רמה].
ב. אם אינו יכול לטבול במקוה מחמת חולשה או שמצטער מזה, ישפוך עליו ט’ קבים מים (כשתים עשרה וחצי ליטר). ואפילו במים חמים מותר. ואפשר לעשות כן גם על ידי מקלחת. [ילקו”י מועדים עמ’ פב. חזו”ע ימים נוראים עמ’ רמה. ילקו”י על פסוקי דזמרה סי’ נג].
ג. שליחי צבור העוברים לפני התיבה בר”ה וביום הכפורים, מצווים ביתר שאת מתורת מנהג, לטבול במקוה טהרה, להוציא את הרבים ידי חובתם בטהרה. [שו”ת מן השמים סי’ ה].
ד. אף על פי שמן הדין אין להקפיד על דבר החוצץ בטבילת ערב יום הכפורים, שאינה אלא מנהג, מ”מ טוב להסיר כל דבר החוצץ. וטוב לגזוז צפרניו, שלא יהיה בהם דבר החוצץ. [בענין הטבילה ע”ע בספר חסידים (סי’ רמח), ובשו”ת לבושי מרדכי מה”ת (חאו”ח סי’ יט). ע”ש].
ה. יש נוהגים לומר וידוי בתוך המקוה בערב יום הכפורים, אולם עליהם להזהר פן יזכירו שם שמים, ואפילו ראשם מכוסה אסור, כי לבו רואה את הערוה אסור. ומכל שכן בבית הטבילה של זמנינו שהמים חמים ומעלים זוהמא, ודינו כדין בית הכסא שאסור להזכיר שם שם שמים, ואפילו לומר וידוי בלי הזכרת ה’, דאחר שהוא דבר מצוה של קבלת תשובה אין לעשותו במקומות המטונפים. ולכן יותר נכון שלא להתוודות בבית הטבילה כלל. [ילקו”י מועדים עמוד פג. חזו”ע ימים נוראים עמוד רמח. כדמוכח (בשבת י.). וכן מבואר בכס”מ פ”ג מהל’ ק”ש].
ו. אף מי שטבל בערב ראש השנה במקוה טהרה, ונשאר בטהרתו, יחזור ויטבול בערב יום הכפורים לשם תשובה, כמו גר המתגייר שטעון טבילה. [הרמ”א בד”מ סי’ תרו סק”ג בשם מהרי”ל].
ז. יש נוהגים ללקות ל”ט מכות ברצועה קלה בערב יום הכפורים, ואומרים וידוי באותה שעה, ואין זה אלא לזכר בעלמא למלקות, שמתוך כך יתן אל לבו לשוב בתשובה שלימה מן העבירות שבידו. [ש”ע סי’ תרז ס”ו. ילקו”י מועדים עמ’ פג. חזו”ע ימים נוראים עמוד רמט].
ח. אשה שהיא בתוך שבעה נקיים לספירתה, וכן הבתולות, לא יטבלו בערב יום הכפורים.
