א. בערבית ליל חנוכה, אומרים “ועל הנסים” בתפלה, אף על פי שלא הספיקו להדליק נר חנוכה בביתם, ורק הדליקו נר חנוכה בבית הכנסת, ואפילו מתפללים לפני שקיעת החמה, שעדיין לא הדליקו נרות חנוכה אפילו בבית הכנסת, מכל מקום צריך לומר ועל הנסים בהודאה. וכן בכל התפלות של חנוכה צריך לומר ועל הנסים. [כיו”ב כתב מרן הב”י (סי’ תרצג), שבליל פורים אומרים על הנסים בערבית אף שעדיין לא קראו המגילה. ושכ”כ בהגמ”י בשם מהר”ם. וה”ה בנ”ח. ואפשר שאפילו לסדר רב עמרם גאון דס”ל התם שאין לומר על הנסים עד לאחר מקרא מגילה, יודה כאן, כי על הנסים בחנוכה נתקן גם על נס הנצחון שאינו שייך להדלקת נ”ח. וכ”כ בשו”ת בית דוד סי’ תע].
ב. אם חל הלילה הראשון של חנוכה בליל שבת, וכל יחידי הקהל הדליקו נרות חנוכה בביתם ובאו להתפלל בבית הכנסת מנחה וערבית, ולפני מנחה הדליק השליח צבור את נרות החנוכה בבית הכנסת, אף על פי כן אין הקהל אומר על הנסים במנחה, שהוא שייך לכ”ד כסלו. שאינו שייך לימי חנוכה עצמה. [וזה שלא כמ”ש בספר שלמי מועד (עמוד רכ) בשם ברכת משה (סי’ נד), שיש לקהל לומר על הנסים אף במנחה. דליתא]. ומיהו בדיעבד מי שטעה ואמר על הנסים דינו כמו שכתב השלחן ערוך (סימן קח סעיף יב), הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלתו שלא בזמנו, בדיעבד לא הוי הפסק. [עיין בשו”ת יביע אומר ח”ד חאו”ח סי’ נא אות ד]. ועוד יש לומר שביום כ”ד כסלו היו בסיום הנצחון במלחמה על אויביהם ולא מיחזי כשיקרא מה שאמר אז על הנסים בתפלתו. [וכ”כ הרב המגיה להמאירי (בתענית ג. עמוד כב). וע”ע בשו”ת רבבות אפרים ח”ב (סי’ קפה אות יא), שכתב, שכן פסק הגר”מ פיינשטיין, שכבר נעשה הנס לבני חשמונאי].
ג. אפילו אמר על הנסים, ולא המשיך בימי מתתיה בן יוחנן כ”ג וכו’, אלא המשיך ועל כולם, אם נזכר לפני הזכרת ה’ צריך לחזור ולפרט הנס של חנוכה. [שלא כמ”ש בשו”ת השמים החדשים (סי’ צ) שא”צ לחזור כלל בזה. ובפרט לפמ”ש המג”א (ר”ס תרפב) והאחרונים שם, שצריך לומר וקבעו “שמנת ימי חנוכה אלו” שזהו כמו שאנו אומרים ביום טוב ותתן לנו את חג פלוני הזה. ע”ש. ואע”פ שאין הזכרת החג בפירוש מעכבת, כמו שנתבאר בשו”ת יביע אומר ח”ד (סי’ נא אות ג), מ”מ לכתחלה צריך להזכיר, ולכן אסור לדלג מכל הנוסח של החנוכה גם באופן שצריך לענות קדושה. ודלא כמ”ש בשו”ת עמק התשובה ח”א (ס”ס קג). ע”ש].
ד. יש לומר “ועל הנסים” בתוספת אות ו’, שחוזר על מה שאמר תחלה מודים אנחנו לך על נסיך ועל נפלאותיך שבכל עת, ועל הנסים וכו’. [ילקו”י מועדים עמ’ רלח. ירחון קול תורה תשרי תשס”ד עמ’ מה. וכ”כ בעל חות יאיר במקור חיים (סי’ תרפב), שכן קיבל מגדולי הדור. וכ”ה במשנ”ב (ר”ס תרפב). וכ”כ בערוה”ש. וע”ע בשו”ת יביע אומר ח”ח (חאו”ח סי’ יא אות כ). ומ”מ האומר על הנסים בלי ו’ לא משתבש].
ה. אם טעה ולא אמר “על הנסים” בתפלה, אם נזכר באותה ברכה, קודם שיאמר “השם” בחתימת הברכה (של “הטוב שמך ולך נאה להודות”), כגון שאמר “ברוך אתה” ונזכר, חוזר ואומר מודים אנחנו לך על הנסים וכו’, וממשיך ועל כולם וכו’. ואם לא נזכר עד שהזכיר שם ה’ (כדי לחתום הטוב שמך וכו’) אינו חוזר. ויסיים החתימה “הטוב שמך ולך נאה להודות”, ואינו רשאי לומר שם “למדני חקיך” שיראה כאומר פסוק, דהוי הפסק שלא לצורך, מאחר ואינו צריך לחזור. [ילקו”י מועדים עמ’ רלח. יחו”ד ח”ה סי’ מט. וע’ בספר אשל אברהם מבוטשאטש (סי’ תרצה) שכתב, ששכח לומר על הנסים, וכאשר נזכר לאחר שאמר ברוך אתה ה’, סיים “למדני חקיך”, כדי לחזור לעל הנסים. אולם במחכ”ת אינו נכון להלכה, שמכיון שאין מחזירים אותו, אינו רשאי לסיים “למדני חקיך”, כדי לחזור לעל הנסים. שהרי גם באמירת פסוק כזה בתפלה יש משום הפסק, ורק במקום שאם טעה מחזירים אותו, הסכימו הפוסקים שאם נזכר לאחר שאמר ברוך אתה ה’, יסיים “למדני חקיך”, משום שזה יותר קל מברכה לבטלה. וכמ”ש הריטב”א (ריש תענית). וכ”כ בברכ”י, ובשלמי צבור, ובכה”ח פלאג’י, ובמנחת אהרן, ובבא”ח, ובגדולות אלישע].
ו. אם טעה בהלכה, ואחר שסיים התפלה חזר להתפלל מפני ששכח “על הנסים”, ושוב נזכר שלפי הדין אינו צריך לחזור, צריך להפסיק מיד, אפילו באמצע הברכה. ויאמר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”. [כ”כ בשו”ת מכתם לדוד חאו”ח סי’ כב. והרב מאמר מרדכי סי’ תרפב סק”ב]. ואינו מועיל שיסיים תפלתו על דעת תפלת נדבה. אבל בערבית ימשיך בתפלתו, ויכוין בדעתו שתהיה תפלה זו לנדבה, ויחדש בה דבר. [ילקו”י מועדים עמ’ רלט. יבי”א ח”א (סי’ כב אות טו). ואינו יכול לסיים תפלתו בתורת נדבה, כיון שהתחיל להתפלל אדעתא דתפלת חובה, כמ”ש מרן בש”ע (סי’ קז ס”א), שאם התחיל להתפלל, מפני שחשב שעדיין לא התפלל, ובאמצע תפלתו נזכר שכבר התפלל, פוסק אפי’ באמצע ברכה. ע”ש. אך בערבית שעיקרא רשות, אם נזכר באמצע התפלה שכבר התפלל, יסיים תפלתו, ויחדש דבר מה בשומע תפלה, ודיו. וכמבואר כיו”ב בילקו”י תפלה א’ עמוד תקמ. וכ”ה בחזו”ע (סוכות, עמוד רז:)].
ז. נכון שהשוכח “על הנסים” ונזכר אחר חתימת הברכה, שיאמרנו בסוף התפלה כשמסיים “אלהי נצור”, ויאמר מודים אנחנו לך על הנסים וכו’, עד ונודה לשמך הגדול סלה. [אליה רבה (סי’ תרפב סק”ב). ושכ”מ בט”ז. וכ”כ המאמר מרדכי שם סק”ג]. אבל אינו רשאי לאומרו בין ברכת הטוב שמך ולך נאה להודות, לברכת שים שלום, משום הפסק. [ילקו”י מועדים עמוד רלט. שו”ת יביע אומר (ח”א חאו”ח סי’ כב, ובח”ט חאו”ח סי’ נג), ובשו”ת יחוה דעת ח”ה (סי’ מט).].
ח. מי שטעה ואמר “על הנסים” בעבודה, דהיינו בברכת רצה, במקום יעלה ויבא, אם נזכר בהודאה, חוזר ואומרו במקומו כתיקון חז”ל, ואם לא נזכר אלא בסוף התפלה, אינו חוזר, שאין בזה כל חשש הפסק במה שאמרו שלא במקומו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רלט. יביע אומר ח”י בהערות לרב פעלים ח”ג חאו”ח סימן לט. ואמנם הגר”ש קלוגר בחכמת שלמה (סי’ קח סי”ב) כתב, שאם נזכר אחר שעקר רגליו, צריך לחזור, כי המזכיר דבר שאינו שייך לאותה ברכה, הוי הפסק, דהוי כשיחה בעלמא, אפילו אם נזדמן כן בערבית, כמו בשאר טעות גמור שחוזר אף בערבית. וכמו אם טעה ביו”ט וחוה”מ ולא הזכיר יעלה ויבא. ע”כ. אולם מ”ש לחלק בין אם טעה והזכיר מאורע שאר ימים שלא בזמנו, אם אמרו במקומו, או שלא במקומו, אין לו יסוד בהלכה, ואין כן דעת המהר”ח אבולעפייא, ומרן החיד”א, ושו”ת שאילת יצחק, והמשנ”ב].
ט. אם טעה בימי חנוכה, ואמר בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה וכו’ במקום בימי מתתיה וכו’, יצא. [ע’ בשו”ת יביע אומר ח”ד סי’ נא אות ד].
י. אין לדלג נוסח על הנסים בחנוכה או בפורים או לקצרו, בכדי להספיק לענות קדיש או קדושה, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה אפילו אם המצוה השניה גדולה וחשובה יותר. והוא הדין בליל ראש חודש, שאין לדלג “יעלה ויבא” משום כך. וכן בתענית צבור שאין לדלג “עננו” בשביל זה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רמ. יביע אומר חלק ב’ חאו”ח סי’ לב. וחלק ט’ סימן סו עמוד ק. יחוה דעת ח”א סי’ עז].
יא. גם בברכת המזון של חנוכה צריך לומר על הנסים בהודאה, לפני “על הכל ה’ אלהינו אנחנו מודים לך”. ואם שכח לאומרו, כל זמן שלא הזכיר “השם” בחתימת הברכה חוזר. ואם הזכיר שם ה’ אינו חוזר. [כ”ד מרן הש”ע שם. ודלא כהב”ח שסובר דבבהמ”ז אם לא אמר על הנסים מחזירין אותו. וכ”פ הפר”ח כמרן ז”ל, שהדבר ברור שא”צ לחזור. וכ”כ השיורי כנה”ג והישועות יעקב והפמ”ג ושאר אחרונים. ומ”ש הראבי”ה מגילה (סי’ תקסג עמ’ רפד) שכיון דנהגו להזכיר על הנסים בברכת המזון שויוה כחובה וחוזר. ע”ש. אנן לא קי”ל הכי]. וטוב שאם שכח על הנסים בברכת המזון, שבאמצע הרחמן יאמר: הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול וכו’. [הרמ”א בהגה (סי’ קפז ס”ד וסימן תרפב ס”א). ילקו”י מועדים עמו’ רמ. וכמ”ש הרמב”ם, וסמך על הירושלמי שצריך להזכיר חנוכה בבהמ”ז].
יב. מי שהתחיל לסעוד ביום השמיני של חנוכה, והמשיך בסעודתו עד אחר צאת הכוכבים, שהוא מוצאי חנוכה, אף על פי כן יאמר על הנסים בברכת המזון. אבל אם התפלל ערבית באמצע הסעודה, ואחר כך מברך ברכת המזון בלילה, אין לו להזכיר על הנסים בברכת המזון, אף שעיקר סעודתו סעד ביום פורים.
יג. אין להזכיר מעין המאורע בחנוכה (ובפורים) בברכה מעין שלש, ורק בדיעבד, אם עבר והזכיר לפני החתימה, אינו חוזר ומברך. [ילקו”י מועדים עמ’ רמא. יבי”א ח”ג סי’ לו. והוא לפי מ”ש התוס’ (ברכות מד.), שאף דמשמע בירושלמי שיש להזכיר מעין המאורע בברכה מעין ג’ י”ל שזהו רק בימיהם שהיו רגילים לקבוע על היין והפירות, אבל האידנא דלא קבעי, לא. ע”כ. ונהי שבזמנינו אנו נוהגים להזכיר מעין המאורע של שבת ויו”ט במעין שלש, מ”מ בחנוכה ובפורים דהוו מדרבנן, לא הצריכו להזכירם במעין ג’].
יד. בנוסח על הנסים של חנוכה, בימי מתתיה בן יוחנן “חשמונאי” ובניו, נכון יותר לומר חשמונַאי, הנו”ן בפתח, והאלף נחה, ולא לבטאת את האלף בחיריק. [כ”כ בשו”ת זבחי צדק ח”ג (סי’ צד), ושכן הנוסח השגור בפי כל החזנים. ושלא כמ”ש בבן איש חי לומר האל”ף בחיריק]. והנוהגים לומר חשמונאי האל”ף בחיריק, יש להם על מה לסמוך. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רמא].
טו. כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל. כן הנוסח הנכון. ואין לומר כשעמדה “עליהם”, והרוצה לאומרו, צ”ל ועל עמך ישראל, עם וא”ו. [פרי חדש. ילקו”י מועדים עמו’ רמא].
טז. מלכות יון “הרשעה”, פשט המנהג לומר הרִשעה, הריש בחיריק. [כ”כ הפר”ח (סי’ תרפב) וז”ל: מלכות יון הרשעה, הריש בחיריק, ודלא כהארחות חיים שהביא הב”י. ע”כ. וכן רגילים לומר בתפלה ומלכות הרִשעה מהרה תעקר ותשבר, הריש בחיריק. וכן אנו אומרים בתפלות ימים נוראים, והרשעה כולה כעשן תכלה, הריש בחיריק. וכ”כ בספר מטה משה, ובשלמי צבור בשם הלבוש, ובשיורי כנה”ג, ובמועד לכל חי, וה”ה כאן. אע”פ שיש לחלק. ואע”פ שבשו”ת יביע אומר ח”ח (סי’ יא אות כ) נתבאר שיש לומר הרשעה, הריש בשוא והשין בקמץ, אין העולם נוהגים כן. אלא אומרים הריש בחיריק. ויש להם על מה שיסמוכו. וכ”כ במועד לכל חי (סי’ כז אות סח). וכן מבואר בחזון עובדיה על הלכות חנוכה].
יז. לשכחם “תורתך” ולהעבירם מחוקי רצונך. כן צריך לומר, ולא לשכחם “מתורתך”. [פרי חדש. וכ”ה בסידור רב סעדיה גאון (עמוד רנה), ובסדר רע”ג (עמוד פב). וכ”כ בארחות חיים (הל’ חנוכה סי’ כב), שכן הנוסח הנכון. וכ”כ ר’ דוד אבודרהם (דף נד ע”ד), שאין לומר לשכחם מתורתך, עם אות מ’, אלא תורתך בלי מ’. ושכ”כ מהר”ם מרוטנבורג. ע”ש. וכ”כ בשלטי הגבורים סביב הגהות מרדכי (פ”ב דשבת).].
יח. צריך לומר וקבעו שמונת ימי חנוכה “אלו” בהלל ובהודאה. [ר’ דוד אבודרהם. וכן הוא במחזור ויטרי (עמוד קצח), ובסידור הרוקח עמוד תשיט]. וכתב המגן אברהם שהוא כמו שאנו אומרים במועדים את יום חג פלוני הזה. וכן המנהג. [כ”כ בבן איש חי פרשת וישב אות כה].
יט. “לך” עשית שם גדול וקדוש בעולמך. כן צ”ל. [ר’ דוד אבודרהם. וכ”כ בסדר רע”ג ח”ב (עמוד פב), ובמחזור ויטרי עמוד קצח].
כ. ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן “כהיום הזה”. [ואף שבסידור רס”ג (עמוד רנו) ליתא כהיום הזה, במחזור ויטרי (עמוד קצח), ובסדר רע”ג (עמוד פב) ישנו. וכתב הכנה”ג, שכן הוא הנוסח השגור בפי כל].
כא. צריך לומר: ועשית עמהם “נסים ונפלאות”, בלשון רבים, והיינו נס הנצחון על מלכות יון הרשעה, וגם נס השמן. וכן בפורים [שיש סידורים שכתבו שם הנוסח “נס ופלא”, וכ”כ הכנה”ג], צ”ל “נסים ונפלאות”, נס מפלתו של המן, והעמלקים, ונס גדולתו של מרדכי הצדיק. [ובלאו הכי מבואר במדרש אסתר, שהרבה נסים נעשו על ידי אסתר]. [יפה ללב ח”ב. וכן הוא בשו”ת יביע אומר חלק ח’ (סי’ יא אות כא). ע”ש. ילקוט יוסף מועדים עמוד רמב. ילקוט יוסף תפלה כרך ב’ קונט’ הנוסחאות. ירחון קול תורה תשרי תשס”ד עמוד מו, מח].
