א. חייב אדם לכבד את אשת אביו אף שאינה אמו, כל זמן שאביו קיים. וכגון שאביו גירש את אמו ונשא אשה אחרת, או שאמו מתה ואביו נשא אשה שניה, או שאביו נשא ב’ נשים. וכן חייב אדם לכבד את בעל אמו אף שאינו אביו, כל זמן שאמו קיימת. ויש חיוב לקום מפניהם משנכנסו לתוך ד’ אמותיו עד שיעברו מכנגד פניו. אבל לאחר מיתת הוריו אינו חייב בכבודם, ומכל מקום דבר הגון הוא לכבדם גם אחרי מות אביו או אמו. [שם ס”א].
ב. היה אביו רשע ואשת אביו אינה רשעה, צריך לכבדה. ולדידן בלאו הכי חייבים לכבד גם אב רשע. ואף לאשכנזים יש להחמיר לכבד את אשת האב שאינה רשעה, אף שהאב רשע. ואם אשת אביו מרשעת, יש אומרים שאין חיוב לכבדה, אחר שחיוב כיבודה בא מריבוי. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד ס”ב מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תסח]
ג. אם אביו מוחל לבנו שלא לכבד את אשת אביו, יש להסתפק אם צריך לכבדה, ויש להחמיר מספק, ולכבד את אשת אביו גם כשאביו מחל. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד ס”ג]
ד. הנשבע שלא לכבד את אשת אביו או את בעל אמו, יש להסתפק אם השבועה חלה כמו דין חצי שיעור. וכן יש להסתפק בנשבע שלא לכבד את אחיו הגדול, אם השבועה חלה או לא. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד ס”ד מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תסט]
ה. חייב אדם לכבד את אשת אביו גם שלא בפני אביו, ויש אומרים שאינו חייב לכבד את אשת אביו אלא דוקא בפניה, אבל שלא בפניה אינו חייב לכבדה, וכגון כשבא לעיר ומבקש איזה דבר, אינו צריך לתלות בכבודה. וכדומה. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד ס”ה]
ו. לא נתרבו בעל אמו ואשת אביו אלא לענין כיבוד, ולא לענין מורא. ולכן אין צריך לעמוד מפניהם כמלוא עיניו כמו באביו, וכן אין איסור לישב במקומם, או לסתור דבריהם, וכדומה. ומכל מקום המנהג שלא לקרוא להם בשמם בפניהם מפני כבודם. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד ס”ו מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תע]
ז. אם אשת האב מחלה על כבודה, כבודה מחול, דלא גרע מאמו שמחלה על כבודה. ואינו צריך לכבדה מדין כיבוד האב, אחר שגם האב מוחל. אבל אם האב אומר בפירוש שאינו מוחל על כבוד אשתו, יש ליזהר בכבודה. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד ס”ז]
ח. אם אמו מקפדת ודורשת מבנה שלא יכבד את אשת אביו, יש אומרים שאם היא נשואה לאביו [וכגון שאביו נשא ב’ נשים], אין לבן לשמוע לאמו. אבל אם אמו גרושה, ודורשת מבנה שלא יכבד את אשת אביו, ואביו דורש שיכבד את אשתו, לאיזה שירצה יקדים. ויש אומרים דבכל אופן צריך לכבד את אשת אביו אף שאמו מקפדת, ואינו צריך לשמוע לה, ויש אומרים דבכל אופן ישמע לאמו. ונראה יותר דבכל אופן יכבד את אשת אביו, ואין חיוב לבן לשמוע לאמו שציותה לו שלא יכבד את אשת אביו. וישתדל לעשות זאת שלא בפני האם, ככל שהדבר מתאפשר לו, כדי שאמו לא תצטער. אולם לאחר פטירת אביו, אם אמו מתנגדת שיכבד את אשת אביו, ישמע לאמו. [שם פי”ד ס”ח מהדו’ תשס”א כרך ב’ עמוד תעב]
ט. אם אמו נשואה לאחר [שאינו אביו], ואומרת לו השקיני מים, ובעל אמו אומר השקיני שניהם שוים, ויכול להקדים לכבד למי שלבו חפץ. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד ס”ט]
י. אם אמו מבקשת מים ואשת אביו מבקשת מים, אם אמו מגורשת מאביו, כבוד אמו עדיף. אבל אם אמו אינה מגורשת מאביו, וכגון שאביו נשא אשה שניה, יש אומרים שצריך להקדים כבוד אשת אביו על פני כבוד אמו, דאשת אביו הוא משום לתא דכבוד אביו. [והיינו באופן שאביו אומר לו בפירוש שיכבד את אשתו]. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד ס”י]
יא. אשת אביו שנפטרה, או בעל אמו שנפטר, אינו חייב בכבודם כלל, דכיון שמתו דמי לנתגרשו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף יא מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תעה]
יב. חייב אדם לכבד את אחיו הגדול ממנו, בין שהוא אחיו מאביו בין שהוא אחיו מאמו. ואף שהאח הקטן תלמיד חכם יותר מהגדול, אפילו הכי האח הקטן צריך לכבד את האח הגדול. וגם הוא יכבדו בגלל תורתו. וכן חייב לכבד את אחותו הגדולה. וכן באחים תאומים צריך הקטן לכבד את האח שנולד לפניו. וכן חייב לפרנס את אחיו הגדול בתורת צדקה, או מכספי מעשר כספים, אם הוא עני ואין לו בנים שיפרנסו אותו. ואחים שיש להם אח שהוא תלמיד חכם ראוי שיחזיקו בידו כדי שיוכל לעסוק בתורה. ומלבד שיקבלו שכר טוב בעמלם ישאו ברכה מאת אביהם ואמם, שאין לך כיבוד אב ואם גדול מזה. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף יב מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תעו]
יג. אין צריך לכבד את האח הגדול ככבוד אביו ואמו ממש, אלא שלא יבזהו בדברים, וכן לעמוד מפניו בעת שעולה לקרוא בספר תורה, וכדומה. אבל אין חיוב לכבדו כמו אביו ממש. ומן הדין אח קטן צריך לעמוד מפני אח גדול ממנו המגיע לידו תוך ד’ אמותיו, אך רבים לא נהגו להקפיד בזה, ובפרט באחים צעירים, וסומכים על מחילת האח לכבדו בדבר הנראה כתמוה בעיני הבריות. [וכסברת הרב ערוך השלחן לגבי אביו]. וכן אין חיוב מורא מפני אחיו הגדול, ולכן מותר לקוראו בשמו, ולסתור דבריו, ולשבת במקומו הקבוע. ומכל מקום אם האח הגדול בן תורה יוסיף לו תאר “רבי” פלוני. וכשעולה לתורה האח הגדול, יעמדו לכבודו כל אחיו עד שיסיים קריאת התורה, וזה בכלל המצוה לכבד את האח הגדול. וכן המנהג. וכן יש לנהוג עם אחי האב, ואחי האם, ובעל האם, לחלוק להם כבוד. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף יג מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תפה]
יד. יש אומרים שחיוב זה לכבד את אחיו הגדול, הוא לכל אחיו הגדולים ממנו. וכן לכל אחיותיו הגדולות ממנו, בין אח מאב ובין אח מאם. וכן הוא הן לפי הפשט והן לפי הסוד. ויש חולקים ואומרים שאין החיוב אלא באחיו היותר גדול מכולם ולא לכל אחיו הגדולים ממנו. והעיקר כסברא ראשונה. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף יד. הליכות עולם חלק ח’ עמוד קסד בהערה]
טו. אם אחיו הגדול הוא עם הארץ, חייב לכבדו. אך אם הוא רשע ובעל עבירות, אין חיוב לכבדו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף טו מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תצב]
טז. תלמיד חכם שאחיו הגדול ביזה אותו, ונידה הקטן לגדול, כדין עשה שנידהו לגדול, שכיון שאינו נושא פנים לתורה אינו עושה מעשה עמך ואינו חייב לכבדו. ומכל מקום אינו שבח לתלמיד חכם שינהיג עצמו לנדות. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף טז]
יז. כיבוד אחיו הגדולים אינו נוהג אלא בפניהם. ויש אומרים שיש חיוב לכבד את אחיו הגדול גם לאחר מיתת ההורים. ויש חולקים ואומרים שאין חיוב לכבדו אלא בחיי ההורים, אבל לא אחר פטירתם. ונראה שדעת מרן להחמיר בזה. [ילקו”י כיבוד אב ואם פרק יד סעיף יז]
יח. יש אומרים שאין לאדם לשדך את בתו הצעירה לפני הבכירה, ובפרט שהבת הצעירה חייבת בכבוד אחותה הגדולה. ויש אומרים שאין להקפיד בזה. ובפרט בשני אחים, שאין האח הקטן צריך להמתין עד שאחיו הגדול ישתדך, ויכול להקדימו. [ילקו”י שם פי”ד סעיף יח]
יט. אם אחיו הגדול אומר לו השקני מים, ובעל אמו אומר לו השקני מים, אם שני האחים הם מאם אחת, יש לומר לאח הקטן, הנח כבוד אחיך הגדול ועסוק בכבוד בעל אמך, שאתה ואחיך חייבים בכבודו. ואפילו אם האחים הם משתי אמהות, והאח הגדול אינו חייב בכבוד בעל האם, מכל מקום כיון שבעל האם, חייבים בכבודו מן התורה, כבוד בעל האם קודם לכבוד האח. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף יט]
כ. יש אומרים שחייב אדם בכבוד אבי אביו [הסבא] כל זמן שאביו חי, ויקרא לו סבא, ולא יקראנו בשמו, כי אם בתואר רבי פלוני, [אך אין חיוב כיבוד הסבא ככיבוד אב ממש]. ולאחר מות אביו יכבדנו על כל פנים בקימה והידור. וכשעולה לספר תורה יעמוד לכבודו, ולא ישב עד שיסיים את הקריאה, ואז יגש לנשק את ידיו, וכמו שנאמר ונגד זקניו כבוד. ולגבי אבי אמו ואֵם אמו [סבתא], יש לצדד שמעיקר הדין אין חיוב לכבדם. ומכל מקום לכתחלה ינהג בכבוד גם לגבי אבי אמו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תצו]
כא. מותר מעיקר הדין לרפאות את זקנו בין על ידי הקזת דם, חיתוך אבר והוצאת קוץ וכדומה. והמחמיר בזה במקום שיש שם אחר שיטפל בזקנו, תבוא עליו ברכה. [שם פי”ד סכ”א]
כב. אם ההורים אסרו על הבן לומר קדיש אחר הסבא, מפני קפידתם שלא יורע מזלם, ישמע להם. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף כב מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקה]
כג. אם היה זקנו רשע ובעל עבירות, אין חיוב לכבדו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף כג]
כד. אם אביו אומר לו השקיני מים, וסבו אומר לו השקיני מים, יש אומרים שיקדים את אביו, מפני שכבוד אביו עדיף. ויש אומרים שיקדים את סבו, מפני שהוא ואביו חייבים בכבוד הסב. וכן לענין כיבוד בסנדקאות, אם אביו מבקש מבנו להיות סנדק לבן הנולד לו, וגם סבו מבקש להיות סנדק, יש אומרים שיכבד את אביו ולא את סבו. ויש חולקים. ובמקומותינו שרוב האנשים נוהגים לכבד את האבא [אביו של אבי הבן] ולא את הסבא, אין לשנות מן המנהג. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף כד מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקה]
כה. חייב אדם לחנך את בניו ובנותיו הקטנים שיכבדו את הסבא והסבתא, וינהגו בהם כבוד. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף כה מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקח]
כו. אף שחייב אדם בכבוד אבי אביו, מכל מקום אינו חייב מיתה על קללתו, אלא לענין זה הרי הוא כאחד מישראל. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף כו מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקח]
כז. יש להסתפק אם יש חיוב לכבד את אביו של סבו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף כז]
כח. מותר לאדם לחתום את שמו ולציין נין ונכד לגאון פלוני, מבלי להזכיר את שם אביו, ואין זה נחשב למזלזל בכבוד אביו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף כח]
כט. חייב אדם לכבד את חמיו אף על פי שאינו חכם, ולא זקן, וכן חייב לכבד את חמותו, והכיבוד הוא בקימה והידור כשמגיעים לתוך ארבע אמותיו, כמו שמכבדים את הזקנים החשובים, אבל אין חיוב לכבדם ככבוד אביו ואמו. ואפילו אם חמיו צעיר, חייב לעמוד מפניו כנז’. וכשחמיו עולה לספר תורה, יעמוד לכבודו עד שיסיים הקריאה, ואז יגש אליו לנשק ידיו, כמו שנוהגים לעשות כן בעליית ספר תורה של האב, וכן ראוי לעשות. ובפרט אם חמיו הוא בעל מעשים טובים ובן תורה. וכל שכן אם הוא תלמיד חכם. [ילקו”י כיבוד אב ואם פרק יד סעיף כט. יחוה דעת חלק ו’ סי’ נא עמוד רסט]
ל. אין חיוב מורא בחמיו וחמותו. ולכן מותר לחלוק על חמיו אפילו במילי דעלמא, ובלבד שיעשה כן בדרך ארץ, וכל כיו”ב מדיני מורא. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף כט].
לא. אם החתן תלמיד חכם וחמיו הוא בעל בית פשוט, אין החתן צריך לעמוד מפני חמיו קימה גמורה, אלא כדי הידור בעלמא. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד מהדורת תשס”א עמוד תקיד]
לב. דבר הגון וראוי שלא לקרוא לחמיו וחמותו בשמם הפרטי, שהרי גם לזקנים חשובים אין קוראים בשמם הפרטי, אלא עם תאר “רבי” פלוני. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף לב]
לג. יש שנהגו לקרוא לחמיו ולחמותו בשם אבא ואמא, כדרך שדוד המלך קרא לשאול. ואין איסור בדבר. ואם רוצה לקרוא לחמיו בתואר אבא מארי, יש אומרים שאין לו לעשות כן, משום שכינוי זה לא ניתן ליאמר כי אם לאביו ואמו, ואם יקרא תואר זה גם לאחרים, נראה ח”ו ככופר באביו או אמו. [ילקו”י כיבוד או”א פי”ד סל”ג מהדו’ תשס”א כרך ב’ עמוד תקיז]
לד. גם האשה חייבת לכבד את חמיה וחמותה במה שתוכל וכמיטב יכולתה. וראוי לו לאדם שידריך את אשתו לכבד את חמיה וחמותה, כמבואר בתנא דבי אליהו. וגדול חיוב האשה מהאיש, שהיא חייבת יותר לכבד את חמיה וחמותה, שזהו כבוד בעלה, והיא חייבת בכבודו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף לד מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקטז]
לה. גם אם חמיו וחמותו מצערים אותו, עם כל זה חייב לנהוג בהם כבוד ולקרוא להם בדרך ארץ, וכמו שמצינו בדוד המלך ששאול המלך רדפו, ועם כל זה נהג בו כבוד וקראו אבי. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף לה מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקיח]
לו. אף אם היה חמיו עם הארץ, חייב לכבדו כנז’. אבל אם היה רשע ובעל עבירות אין חיוב לכבדו ובמקום שיש חשש למחלוקת אם לא יכבד את חמיו, יכול לכבדו, שאין בזה איסור. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף לו מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקיח]
לז. כבר נתבאר לעיל [עמוד תרסד] שאם יש עימות בין אשתו להוריו, לא יכעס על אשתו בשביל לעשות נחת רוח להוריו, אבל אם אשתו מחציפה בדיבור כלפי הוריו, אף שהצדק עמה, ראוי לו להשתיקה בנחת ולומר לה לנהוג בדרך ארץ. ואם רואה שהמריבות בין אשתו להוריו הם תכופות וגורמות להפרעה בשלום ביתו, ישתדל שלא להגיע לבית הוריו יחד עם אשתו, אך הוא עצמו יבקר אצלם להפיס את דעתם. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף לז]
לח. אם ציוו עליו אביו או אמו שלא יכבד את חמיו או חמותו, אין צריך לשמוע להם. וכן בת שאביה או אמה ציוו עליה שלא תכבד את חמיה או חמותה, אין לה לשמוע להם.[ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף לח מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקיט]
לט. גם לאחר פטירת חמיו וחמותו מן הראוי לנהוג בהם קצת כבוד. ואם אין לחותן בנים שיאמרו עליו קדיש, ראוי לחתן שיאמר אחריו קדיש. וכן אם החתן הוא תלמיד חכם ומחדש חידושים, יש לו לחותן עלייה בעולם העליון. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף לט]
מ. כלה הרוצה לעזור לחמותה בסידור הבית, או בהדחת הכלים וכדומה, והחמות מתנגדת לכך, צריך לשקול אם מסרבת מטעמי נימוס שאז אין צריך לשמוע לה, אבל אם אינו מטעמי נימוס יש לשמוע לה, דרצונו של אדם זהו כבודו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד ס”מ]
מא. כשיש לפניו כבוד אביו וכבוד חמיו, יקדים את אביו. ולכן אם אביו ביקש ממנו איזה דבר, וגם חמיו ביקש איזה דבר, יקדים את אביו. ועם כל זה כבר נתבאר שאם ציוה לו אביו שלא ילך לבית חמיו, לא ישמע לו, אך לא ילך לשם בתדירות, כדי להפיס דעת אביו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף מא מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקכ, ובמהדו’ תשס”ה עמוד תרעז]
מב. חייב אדם בכבוד חמיו אף כשאין אשתו עמו. אולם אחר פטירת אשתו אין חיוב לכבד את חמיו וחמותו. וכל שכן אחר שנתגרשו. [שם פי”ד סעיף מב, ובמהדורת תשס”ה עמו’ תרעז]
מג. אשת חמיו שאינה אם אשתו, אין צורך לנהוג בה כבוד. אך בפני אשתו יכבד אותה. וכן באב חורג של אשתו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף מג מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקכא]
מד. ראוי ונכון לכבד את הדוד, אח אביו או אח אמו. וכן את דודתו. והיינו להדר מפניו בשעה שעובר לפניו, ולדבר עמו בדרך ארץ. [ילקו”י שם פי”ד סעיף מד, ובמהדו’ תשס”ה עמ’ תרעח]
מה. אב שציוה את בנו לעשות איזה דבר, והדבר ההוא אין הבן יכול לעשותו, ורק אשת הבן יכולה לעשותו, אם האשה יכולה לעשות אותו דבר, צריכה להשתדל מאד לעשותו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יד סעיף מה מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקכב, ובמהדו’ תשס”ה עמוד תרעח]
