סיפר הרה”ג רבי גולן אלוף שליט”א תלמידו המובהק של מרן:
בשנת תשנ”א יצא לאור בבני ברק קובץ “אור המאיר”, ובו כמה מאמרים מאברכים צעירים שהעזו את פניהם לחלוק על הרב, ורוב דבריהם היו כלא היו. כשראו זאת תלמידיו של מרן, נתרעמו על כך, הכיצד יעזו תלמידים צעירים לחלוק על רבם ללא עיון כראוי.
מדפיסי הקובץ היו שאף הם מנאמני הרב, שלחו אליו במתנה, והוא ידע מדברי הכותבים החולקים על דבריו.
בעת ההיא, ליווה רבי גולן את הרב בלכתו בדרך, והייתה שיחתם בדברי תורה, אגב שיחתם עלה עניין הקובץ, ושאל התלמיד את רבו לדעתו על דברי אותם שהשיגו על דבריו. ואף הוא עיין בדבריהם, וראה שבדרך כלל אין בהם ממש. נענה לו הרב, שיכתבו, טוב שכותבים, כך יגדלו, יתרגלו ללמוד ויפרסמו דבריהם ויגדלו. כך אמר אפילו על השגות והערות שנכתבו על ידי בני תשחורת. כי ידע הרב לנפשם, שכוונתם לשם שמים, ואדרבה, על-ידי פרסום דבריהם, יתעודדו ויתחזקו ויתגדל חשקם ללמוד וללמד לשמור ולעשות, עד שיגיעו למידה ויוכלו להורות כדת וכדין.
