סיפר מרן זיע”א:
מעשה ביהודי אשר יצא בנו לתרבות רעה, והיה הולך מדחי אל דחי, והאב מרוב כעסו היה צועק עליו ומבזה אותו, ובאחד הימים בא לפני אותו האיש וביקש ממני עצה כיצד ינהג עם בנו.
ואני הצעתי לו שמהיום והלאה יקח את בנו ויראה לו פנים אוהבות, ואל יעיר לו הערות וביקורת, אלא יתחבב עליו, עד שהבן יחוש מעצמו שאביו אוהבו, וכמים הפנים לפנים – כן לב האדם לאדם, ומשיחוש הבן שאביו אוהבו, הרי שהוא מעצמו ישמע לקולו וישתדל שלא לצערו.
ואותו איש נהג כפי עצתי, וברוך ה’ בתוך זמן קצר חזר הבן למוטב, ושבו בנים לגבולם בזכות מאוד פנים ואהבה שהרעיף על בנו. ישמע חכם ויוסף לקח!
(משוש תבל).
