סיפר ר’ מנשה בקשי, מתלמידיו הראשונים של מרן רבינו הגדול זצוקללה”ה, אודות שיעוריו לעמלי כפיים לפני כשישים שנה ויותר, וכך סיפר:
“היינו כל היום עובדים קשה למחייתנו, ובערב היינו באים ללמוד מפיו של מרן פוסק הדור זצוקללה”ה, כל שיעור היה כשעתיים בהלכה, הכל בהסבר מלא ומרתק, ומידי ליל שישי היה מרן בוחן אותנו על מה שלמדנו במשך השבוע, היה מעלה שאלות בפנינו ומתייחס למקורות הדין שמובא בשלחן ערוך, האם הדין מדאורייתא או מדרבנן? ומה הנפקא מינא? ומהי ההלכה הפסוקה כיום?
זכורני, שבאחת הפעמים נכנס רבה הראשי של קריית שמונה, הרה”ג יצחק אוחנה זצ”ל, ומרן קיבל אותו בכבוד גדול ואף הושיב אותו לצידו, ומרן המשיך לבחון אותנו בכל פרטי ההלכה ודקדוקיה, ולבסוף שאל רבי יצחק אוחנה את מרן: “יאמר נא לי כבודו, מה שמה של הישיבה הזאת, או שמו של הכולל הזה?”.
לשמע שאלתו, חייך מרן והשיב: “כבודו, אין זו ישיבה ואין זה כולל אברכים, כל האנשים שכבודו רואה כאן, הם בעלי בתים עמלי כפיים שבמשך כל שעות היום עובדים למחייתם, ומידי לילה אנו נפגשים ולומדים יחד.
מכאן התחיל מרן רבינו הגדול זצוקללה”ה את המהפכה שכולנו עדים לה כיום.
(משוש תבל).
