היה זה לפני שלוש שנים.
אדם אחד שהיה מתפלל בבית הכנסת של מרן מידי שבת באופן קבוע, שבת אחת הלך להתארח אצל ביתו מחוץ לעיר, ולא הגיע להתפלל בבית הכנסת של מרן. אך בשבת הבאה כשהיה בביתו, הגיע לבית הכנסת של מרן זיע”א, והתפלל עמו.
בסיום התפילה, ניגש אל אותו אדם, המשמש בקודש המסור ר’ צבי חקק, ואמר לו: “מרן קורא לך”.
“כולי הייתי ברתת ובזיע”, מספר אותו אדם, “וניגשתי אל מרן”.
“היכן היית בשבת שעברה? לא ראיתי אותך כאן?”, שאל מרן.
“שהיתי אצל ביתי מחוץ לעיר, ולא היה באפשרותי להגיע..” אמר.
“אבל אתה מרגיש טוב?” שאל מרן באבהיות.
“בורך ה’ אני מרגיש טוב” השיב האיש.
סיפר אותו אדם: “מה מאוד הייתי מופתע מהתייחסותו של מרן לכל אדם ובפרט שאני תמיד יושב בריחוק למרן, ובכ”ז הוא שם לב אלי…”. “הפסדנו!”, אמר בעצב.
(סופר למערכת מכלי ראשון).
