באחד מבתי הכנסת שהיה מרן רבינו הגדול זצוקללה”ה דורש בנושא הלכתי קבוע, תמידין כסדרן, באחת מן הפעמים עבר מרן מנושא השיעור הקבוע, והחל לדבר בהרחבה במעלת השבת ושמירתה, ויהי הדבר לפלא.
כעבור כמה שנים, ניגש בחור אחד למרן רבינו זצוקללה”ה, והניח לפניו הזמנה לחתונתו, ואמר: “כבוד הרב, זו ההזמנה לחתונה שלי, וב”ה אני מתחתן ומקים בית כיהודי כשר, ואני חייב את החיים שלי לכבוד הרב”.
מרן שלא הכיר את אותו בחור, נתפלא ואמר: “מי אתה בני?”.
השיב הבחור: “כבוד הרב, לפני כמה שנים לא הייתי שומר שבת, ובמקרה נקלעתי לשיעור שהרב מסר ברבים, ובדיוק הרב דיבר על ענין השבת ושמירתה, והרגשתי שדברי רבינו מכוונים ממש אלי, ונכנסו דבריו בלבי, עד שקיבלתי על עצמי לשמור שבת מכאן ואילך, וכעת ב”ה אני זוכה להקים בית נאמן בישראל”.
(משוש תבל).
