כאשר משפחתו של מרן רבינו הגדול זצוקללה”ה מנתה אחד עשר ילדים, עברה המשפחה להתגורר בבית משלה, ברחוב אלקנה 8 בירושלים, בני המשפחה חלקו את ארבעת חדרי הבית ביחד עם אלפי ספרי הקודש של האב – מרן זצוק”ל.
התכולה בבית היתה מינימאלית ביותר, מרן לא יכל לרכוש מיטות של קבע לילדיו, ועל כן הם נאלצו לישון על מיטות מתקפלות, גם שאר הריהוט שבבית היה מיושן, ארגזים של קרח שימשו כתחליף למקרר, לימוד תורה מתוך דוחק – פשוטו כמשמעו.
“כשמלאו לי חמש שנים, אני זוכר את אבא מגיע לבית עם חיוך ומאחוריו כמה סבלים” – נזכר הגאון הגדול רבי דוד יוסף שליט”א, בנו של מרן זצוק”ל וחבר מועצת חכמי התורה, “אבא פדה כמה חסרונות והצליח לרכוש מקרר ומכונת כביסה, ואנחנו הילדים עמדנו בפתח הבית, שרנו ורקענו ברגליים משמחה כשהועמד המקרר במטבח, העניות בבית היתה גדולה מאד, מעולם לא קנו לנו בגדים חדשים, הבגדים עברו מבית לבית, ואבא קנה מכונת תפירה כדי שאימא תוכל לתקן בעזרתה את הקרעים שהיו בבגדים שלנו, ולמרות העוני והמחסור הגדול ששרר בבית, אבא המשיך בשקידתו ובהתמדתו בתורה הקדושה.
