בתקופה בה הייתה לשכתו של מרן רבינו הגדול זצוקללה”ה שוכנת בבית המדרש יחוה דעת, היה שולח מרן זיע”א את מקורבו רבי אריאל סולי שליט”א להקים כמה תלמודי תורה לילדים מבתים פושרים ומטה, כשמרן מתעניין אישית בהתקדמות המוסדות.
באחד המקרים סיפר ר’ אוריאל למרן על קבוצת ילדים שעלו מפרס והוכנסו לאחד מתלמודי התורה, אך עקב בעיות תקציב תיאלץ ההנהלה להוציאם, ואם יוכל מרן לבקש מעוזריו שיכינו מכתב שמרן יחתום עליו, בכדי לדחות את הוצאת הילדים מהת”ת עד אשר יסודר הדבר.
להפתעת ר’ אוריאל נטל מרן באורח נדיר נייר מכתבים שנזדמן לידו, המיועד בדרך כלל לשימוש הלשכה ולא להסכמות או המלצות, נטל את עטו, והחל כותב מכתב אישי למנהל הת”ת.
ידע ר’ אוריאל כי הכתיבה קשה על מרן, ובפרט בזמן המועט שהוא שוהה בלשכה וכל העם ניצב עליו ורבים ממתינים להיכנס פנימה, וע”כ ניסה לומר למרן כי די גם במכתב מודפס כמו בכל המכתבים היוצאים מהלשכה, אך מרן לא שעה לדבריו והתעקש לכתוב את המכתב.
(מתוך הספר הנפלא מעדני המלך – חלק ד, חינוך ילדים).
