בשיחת חיזוק שמסר מרן זצוק”ל לבני הישיבות קודם ימי “בין הזמנים” נשא את דבריו אודות מעלת לימוד התורה:
“אשרי אדם הזוכה ללמוד תורה, בשמים זה אדם חשוב מאד, והקב”ה פותח בפניו את כל השערים. מי שלומד תורה הפה שלו נעשה קדוש, ומתקיימים בו דברי הפסוק: “ותגזור אומר ויקם לך” (איוב כב, כח). כל מה שהוא מבקש נותנים לו, אפילו מברך מישהו, הרי שברכתו לא תשוב ריקם, מפני שהוא לומד תורה. מי שלומד תורה דבריו נשמעים.
אדם שלומד תורה עומד ומתפלל, ולידו עומד עוד אדם (שאינו לומד תורה), בשמים שומעים לאותו שלומד תורה, מה שמבקש נותנים לו, ואילו חבירו שעומד לידו, תפילתו אינה עושה רושם, “כבולעו כך פולטו”, ולמה הוא זוכה לכך? מכיון שהוא לומד תורה, ומי שלומד תורה, הרי הוא אהוב אצל הקב”ה! הפה שלו קדוש ובשמים שומעים לו, ולשני לא, עד כדי כך יש הבדל גדול בין מי שלומד תורה למי שלא לומד תורה. אשרי אותו אדם שלומד תורה שהוא חשוב מאד!”.
