נשלח לנו מכתב מאחד הקוראים היקרים ובו הוא מספר את סיפורו האישי שקרה לו עם מרן, והנה הוא לפניכם:
“אכתוב מעשה שהיה לי עם מרן זי”ע בשנות ה-מ’.
היה זה כאשר הגיע מרן למגדיאל בהוד-השרון (רמתיים לשעבר) להשתתף ולחזק את הקהל באירוע בר בי רב דחד יומא, שערכו שם אבי מורי רבי מרדכי רינהולד שליט”א בכולל שיסדו זקני הגאון הצדיק רבי חיים עזרא ברזל (ידידו של הרב עובדיה, שזכה להביא אותו לישיבת מקור-חיים בירושלים). והכולל הקיים עשרות שנים זכה להחזיר המון יהודים בתשובה שלימה. ולקראת חג הפסח היו עורכים כינוס של לימוד הלכות החג, עם חיזוק ביהדות.
הרב זי”ע הגיע למקום, ובהגיעו החלו להתפלל תפילת מנחה. והוא ביקש ממני סידור, והבאתי לו.
לאחר התפילה החזיר לי את הסידור, ואמר לי, התבוננתי שאתה כנראה לא “מקומי”, אתה מהשפחה של הרבנים, נכון? נכון, השבתי לו. אז אני אומר לך משהו: “ראשית, תודה רבה על הסידור, אבל אגלה לך, אני אינני יכול להתפלל בסידור קטן, איני רואה טוב. אבל בכל-זאת תודה רבה לך על הסידור, כי במקום כזה, צריכים להתפלל עם סידור ביד, גם אם לא רואים טוב, כדי שלא ילמדו ממני להתפלל ללא סידור, זה גורם לתקלות ח”ו”.
זה נתן לי לימוד עצום, ומבט השקפתי תורתי, על האחריות שחייב כל אדם, בפרט בן-תורה, לכל הסביבה שלו. שלומדים ממנו איך להתנהג, איך להתפלל. ועוד למדתי ממנו, להיות אמיתי אף כלפי ילד…
בהמשך לוויתי עם הרבנים אתך מרן למכוניתו, והתבוננתי על פשטותו, איך פשט את הגלימה והניח בתא המטען, יחד עם המצנפת, נכנס למכונית, תפס מיד גמרא, אמר “שלום” סגר את הדלת והנהג החל לנסוע לדרכו.
מבט זה על מרן, נותר בי עד היום הזה. ומעוררני ומחזקני כמו “ספר מוסר” הפתוח לפני!”. (נשלח למערכת בעילום שם).
