סיפר נכדו של מרן, הרב טולידאנו: “בדרך כלל בכל בוקר מרן היה זה שמעיר את כולם. באותו היום אחי קם בבוקר, וכשהסתכל על השעון, ראה שכבר עברה השעה שמרן בדרך כלל מעיר אותם. הוא קם בבהלה, וראה שגם הרבנית ע”ה קמה. היא נכנסה מיד לחדרו של סבא, ואמרה לו, “הרב עכשיו תפילה!”. אך סבא ענה לה: “כבר התפללתי”.
התברר, שמרן למד מאחרי תפילת ערבית עד הבוקר, ומרוב אהבת התורה הוא לא שם שעבר הזמן והגיע הבוקר. ויהי בעיניו כרגעים אחדים מאהבתו את התורה. וכשאמר לסבתי שהתפלל, התכוון לתפילת ערבית.
(יחיד בדורו).
