באחד הבקרים נשמע צלצול הטלפון בביתו של רבי מרדכי טולידנו שליט”א, חתנו של מרן פוסק הדור זיע”א. מעבר לשפופרת נשמע קולו של מרן רבינו עובדיה זצוק”ל.
“בוקר טוב רבי מרדכי”, אמר מרן, “רציתי לשאול אותך מה דעתך להיות שותף להקב”ה?”.
“בהחלט”, השיב החתן כשהוא עומד המום, “אבל מה בדיוק כוונת הרב?”.
“כוונתי לדברי הגמרא שאומרת שכל מי שדן דין אמת נעשה שותף להקב”ה במעשה בראשית”, השיב מרן. “בקרוב יש מבחן לדיינות ברבנות הראשית, הייתי מציע לך להיבחן ולהיות דיין בישראל וליטול חלק בשותפות להקב”ה במעשה בראשית”.
זה בעצם סוד דרכו של מרן, וייעודו בעולם הדיינות, “להיות שותף להקב”ה במעשיו”, ואכן מרן פעל כשותף נאמן של הקב”ה, הוא שפט את ישראל שבעים שנה, העמיד דור שלם של דיינים, לא רק לימדם ונתן להם תעודת כושר לרבנות, אלא “העמידם”. כל בתי הדין בתבל כשהגיעו לשולחנם שאלות קשות ומסובכות בענייני אישות, גרות, עגונות, ממזרות ועוד, ולא מצאו את ידיהם ורגליהם, ידעו להפנות שאלותיהם למרן, שהוא היחיד בדור שהיה שולט בכל הדברים הקשים, בבחינת “וכל הדבר הקשה יביאון אל משה”, וידע לפשוט את ספיקותיהם ולהוציא אותם מהסבך שאליו נקלעו. ופעמים רבות אף עודדם ונתן להם הסכמה ולקח על כתפו הרחבה אחריות לפסקיהם.
(שר וגדול).
