“אני זוכר את הלימוד עם מרן זיע”א כחוויה מיוחדת”, מספר תלמידו מתקופת שהותו במצרים. “באותן שנות השׂבע של מצרים, זכינו ללמוד עם מרן מסכתות רבות, למרן הייתה דרך מיוחדת לעודד את תלמידיו ולהפיח בהם רוח חיים, אני זוכר שפעם אחת במהלך השיעור, בעת שלמדנו עם מרן את מסכת שבת, הערתי, שבשיעור שלפני שני דפים למדנו משהו דומה למה שמוזכר עתה בגמרא…”, מרן זיע”א עצר את השיעור, ובקורת רוח מרובה וגלויה שיבח את זכרונו של התלמיד היקר את הערתו החשובה.
וכך, בדרך של עידוד היה מרן זיע”א מפיח בתלמידיו שאיפה לגדול ולעלות במעלות התורה הקדושה.
(משוש תבל).
