לאחר שהחליט מרן זיע”א לעזוב את מצרים ולחזור לארץ הקודש, ניצבה בעדו בעיית הצנזורה, משום שהיו צריכים הפקידים המצריים לעבור על כל ספריו הרבים ולבודקם מחשש “הסתה לציונות”, ואלו יכולים לפרש בספרים ככל העולה על רוחם.
בוקר אחד, הוציא מרן את כל חסכונותיו והלך בנחישות לפקיד הצנזורה. עיני הפקיד, שהיה מקבל שתי לירות מצריות לחודש עבודה, אורו למראה שתים עשרה לירות מצריות כאלה. הוא מיהר לשלשל את הכסף לכיסו, ומיד חתם לו על תופס העברת הספרים וכתבי היד.
מרן עשה את דרכו חזרה לביתו, כשפיו מהלל ומשבח להשי”ת, אך למרבה הצער, כשהגיע מרן לנמל חיפה, הביטו בו המוכסים היהודים בעיניים חשדניות והורו לו לפתוח את כל ארגזי הספרים, הם הפכו אותם על פיהם וניערום, ולא חמלו ולא הסתפקו נוכח מהפיכת הספרים. פעם התבטא מרן זיע”א ואמר: “מה שלא עשו לי במצריים, עשו לי כאן במדינה היהודית. האין כאן כבוד לתורה וללומדיה?”.
(שר וגדול).
