בכתביו של תלמיד חכם אחד נמצא סיפור מופלא אודות כוחו העצום של מרן מאוד עינינו זצוק”ל, אשר הוא בבחינת צדיק גוזר והקב”ה מקיים. מעשה הממחיש שככל היוצא מפיו הקדוש של מרן זיע”א, מיד נעשה, ודבריו עושים רושם בשמי מרום!
ומעשה שהיה כך היה: באחד הימים נכנסה כלה ביום חופתה לפני מרן זיע”א להתברך מפי קודשו שיהיה ביתה בית נאמן בישראל, ודודתה של הכלה התלוותה אליה אל הקודש פנימה.
והנה בעומדם שם, פנה מרן זיע”א ובירך את הכלה בברכות רבות הנובעות מליבו הרחום, לב טהור וזך הגדוש באהבת ישראל אמיתית.
בתוך דבריו הוסיף מרן וברך את אותה כלה שתזכה לזרע של קיימא, זרע קודש ברך ה’… הדודה של הכלה בשומעה זאת החלה לבכות בכי של צער וכאב, דבריו של מרן פילחו את ליבה, ומעיין דמעותיה נפרץ!
קול בכיה של אותה אישה הגיע לאוזניו של מרן זיע”א, ובשומעו זאת, פנה מרן ושאל את אותה אישה: “מה לך ביתי? מדוע את בוכה בצער, והלא יום שמחה הוא עבורכן?”.
“אנא כבוד הרב”, פתחה אותה אישה ואמרה בקול בוכים, “אני נשואה מזה 30 שנה ולא זכיתי לפרי בטן, ועתה כשהרב ברך את הכלה בזרע של קיימא, צף ועלה הכאב בליבי אודות מצבי, ולא יכולתי להתגבר על דמעותיי?…”.
שמע מרן זיע”א את סיפורה בצער ובכאב רב, אך לפתע פנה ושאל אותה: “בתי, ומי אמר שאין את יכולה ללדת? הן כבר אמרו חכמים ששערי דמעה לא ננעלו!”.
“מי אמר? הרופאים” השיבה האישה, “הם לא נתנו לי שום סיכוי”.
“וכי הרופאים מנהלים את העולם?” אמר מרן זיע”א, “ביתי אל תתייאשי!
בעזרת ה’ את תלדי! את תלדי! את תלדי!…” חזר מרן זיע”א והדגיש את הדבר שלוש פעמים. אותה האישה בשומעה כך, יצאה מלפני מרן זצוק”ל בלב מחוזק מלא בתקוה כשהחיוך נסוך על פניה. והנה, כעבור שנה זכתה אותה אישה ללדת בן זכר בריא ושלם, והיא בגיל… 51!
(משוש תבל).
