בימי צעירותו של מרן מאור ישראל, שיעורו המרכזי בהלכה היה מתקיים בבית הכנסת “שאול צדקה” בשכונת בית ישראל בירושלים.
בית כנסת זה הוקדש על-ידי רבי שאול צדקה, אביו של הגאון הגדול רבי יהודה צדקה זצ”ל.
בשיעור זה אשר היה נמשך כשעתיים, היה מרן קורא את ההלכה מתוך השולחן ערוך, ולאחר-מכן היה מסביר אותה ומרחיב בה מתוך דברי הראשונים והאחרונים עד שהיה מסכמה הלכה למעשה.
כשהתפרסם דבר השיעור, החל הציבור הרחב לנהור בהמוניו לשמוע מפי קודשו של מרן זצוק”ל, עד אשר נהיה המקום צר מלהכיל את ההמונים, לאחר זמן מה הושג רמקול אשר הונח באחד החלונות מבחוץ, וכך אותם המונים שלא יכלו להיכנס פנימה, יכלו עתה להאזין לדברי קודשו. משראו שכך הם פני הדברים, הוחלט לבסוף בעצתו של מרן זצוק”ל, שמקום השיעור יועתק אל בית הכנסת “ישועה ורחמים” ששכן ברחוב הסמוך, וזאת משום שהמקום שם היה גדול ומרווח יותר.
והנה, כשבוע לאחר שנעשה השינוי, פנה הגאון הגדול רבי יהודה צדקה זצ”ל אל מרן, ואמר לו: “דע לך, שאבי נגלה אלי בחלום הלילה והיה מתרעם כנגדי מדוע הסכמתי להעביר את השיעור של חכם עובדיה מבית הכנסת שלו, ועוד הוסיף ואמר לי: דע לך בני, כי כל זמן ששיעורו של חכם עובדיה היה מתקיים בבית הכנסת שלי היה לי נחת רוח גדול, ועתה נפסק ממני הנחת רוח הזה!”.
מששמע כך מרן, קבע שהשיעור יחזור למקומו כבתחילה, וכך נמשך הדבר מספר חודשים, אולם שוב התלוננו הקהל כי המקום צפוף מאד, ועוד רבים רוצים לשמוע את השיעור אך המקום לא יכול להכילם.
בלית ברירה קבע מרן להעתיק את מקום השיעור לבית כנסת מרווח יותר, ואמר לגאון רבי יהודה צדקה: “אנו נלמד היכן שנלמד, אולם בוודאי שהשיעורים שנמסור תמידין כסידרן יהיו לעילוי נשמת מו”ר אביך רבי שאול זצ”ל, ויהיה זה נחת רוח לפניו”.
ומאז עבר שיעורו של מרן אל בית הכנסת “בורוכוב” שהיה גדול ורחב ידיים מכל בתי הכנסת שבסביבה.
(משוש תבל).
