בחודש תשרי שנת תשס”ז, הובהל מרן פוסק הדור זצוקללה”ה לבית החולים, שם הוחלט לערוך לו ניתוח דחוף. מצבו הרפואי הידרדר עד כדי סכנה.
בחדר ההרדמה, מחובר למכשירים וצינורות שונים, שהה מרן בציפייה לניתוח, חלש כתינוק בן יומו, נשימותיו היו כבדות, לחץ דמו היה משחק, בקושי רב החזיק את עיניו, אך בידו הייתה פתוחה גמרא, כרך קטן של ש”ס מהדורת כיס שלא מש ממיטתו, והיה פתוח לנגד עיניו עד כמה שניות לפני ההרדמה, גם בדקות מתוחות אלה היו עיניו בולעות בשקיקה ובצמא את דברי הגמרא…
(משוש תבל).
