באחרית ימיו של מרן רבינו הגדול זצוקללה”ה, כשנה לפני פטירתו, הובהל לבית החולים, שם שהה כמה ימים, הרופאים חששו לפגיעה בזיכרונו של מרן, מפני אירוע קל שעבר.
אחד הרופאים הבכירים ניגש למרן וביקש ממנו רשות לבדוק את טיב זכרונו והכרתו את סובביו וקרוביו, משענה מרן בחיוב שאל הרופא: “כמה ילדים יש לרב, ומה שמותיהם?” ועוד שאלות מן הסוג הזה.
נענה מרן ואמר: “העיקר זה התורה, הנה יש כאן גמרא בבא קמא, תקרא שורה היכן שתרצה ואני אמשיך ואומר לך באיזה דף זה כתוב”.
אותו הרופא שהיה רחוק מתורה ומצוות, אחרי שבחן את מרן כאמור, הופתע לגלות עד כמה התורה למעלה מן הכל, ונוכח להכיר מקרוב את מקצת גדלותו של מרן בתורה.
הימים היו ימי ערב הבחירות לכנסת, הבחירות האחרונות בימי מרן, אותו רופא בכיר הפטיר ואמר: “אני מעולם לא סייעתי ולא תמכתי בתנועתו של הרב, אבל מעתה אעשה כל מה שהרב מורה ובא, ואתמוך ואסייע לתנועתו הקדושה…”.
(שלהבת יוסף חי).
