באחד הימים נפגשו מרן עטרת ראשינו זצוקללה”ה והגאון הגדול רבי שלום אלישיב זצוק”ל. אשת מרן, הרבנית מרגלית ע”ה, קראה לאחד הנכדים אשר נקרא כשמו של מרן “עובדיה”, והגיע הקול אל הגרי”ש אלישיב ונתפלא על כך בפני מרן, איך אפשר שנכדיו יקראו בשמו הפרטי.
השיב לו מרן זיע”א שאין זה בשבילו פחיתות כבוד, אלא אדרבה הוא “תוספת כבוד” עבורו, על שזוכה שנכדיו נקראים בשמו.
(משוש תבל).
