בשנתו האחרונה עלי אדמות, כאילו חש מרן שהוא עומד להיפרד מאתנו.
לאחר תקופה ארוכה שלא דיבר על הנושא שהיה משאת נפשו, שב מרן זיע”א ונשא דברים בחובת רישום הילדים לתלמודי תורה דווקא, כמעט בכל דרשה ודרשה.
בהקשר זה היה מרן זיע”א רגיל להזכיר את דברי רש”י על הפסוק “למען ירבו ימיכן וימי ביניכם” אם עשיתם כן “ולמדתם אותם את ביניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך” אז ירבו ימיכם, אבל אם ח”ו לא עשיתם כן לא ירבו, שדברי תורה נדרשין מכלל לאו הן, ומכלל הן לאו. ומתוך זה היה מתריע מרן על החיוב לחנך את הילדים דווקא במוסדות החינוך התורניים, ולא בחינוך הממלכתי והדומה לו.
לשם כך הקים וייסד מרן זיע”א בעשר אצבעותיו את “רשת מעיין החינוך התורני” המונה כיום עשרות אלפי תלמידים. ופעל להרמת קרנה של התורה. יזם, שידל ועודד הקמת תלמודי תורה, ישיבות, ומוסדות התורה בארץ ישראל ובתפוצות.
בהקשר למסירות נפשו של מרן לחינוך ילדי ישראל בתלמודי התורה ובישיבות הקדושות, ראוי לציין שמלבד שרבינו שידל את המון העם לשלוח את ילדיהם למוסדות החינוך, וגם הקים מוסדות חינוך ותורה בישראל, נוסף על זה מסר נפשו למען בחורים רבים שנודע לו שנפלטו או עזבו את הישיבות הקדושות, להשיבם לחיק הישיבה, ועמד עימם ועם צוות הישיבה בקשר הדוק מתוך דאגה עצומה להצלחתם, כאילו מדובר בבניו, כפי שהעיד הגאון רבי יונה רפאלי שליט”א, ראש ישיבת “פאר השלום” אודות אחד הבחורים שלמד בישיבה, שהיה מרן דורש בשלומו בכל שבוע באמצעות ראש הישיבה, ומבקש לדעת את הישגיו וציוני מבחניו, ואם הוא מצליח ועושה חייל בלימודיו, וזה למרות כל העול העצום שרבץ על כתפיו כפוסק הדור.
(שלהבת יוסף חי).
