באחת השנים קמו כמה בעלי ריב ומדון נגד מרן זיע”א, ופגעו בו ברבים. והיו גם כמה רבנים שהצטרפו אליהם וזלזלו בכבודו של מרן.
והנה לאחר זמן מה פגעה בהם מידת הדין ותבעה מהם את עלבונו של גדול הדור, ורבים מהם קבלו ייסורים וצרות קשות רח”ל. אנשים אלו בראותם כך באו לבקש את סליחתו של מרן.
כמובן, שמרן זיע”א ברוב ענוותנותו מחל מיד על כבודו וסלח לאותם אנשים.
משנודע הדבר לעשירים שבחו”ל שאותם רבנים פגעו בכבודו של מרן, החליטו מיד להפסיק את תרומותיהם הגדולות למוסדות של אותם רבנים, כקנס וכעונש על אשר העזו לפגוע בכבודו של גדול הדור. אך מרן עמד ושכנעם שלא יעשו את הצעד הזה ולא יפגעו בעולם התורה, ואדרבה, אם רוצים הם לכבדו, הרי שימשיכו לתמוך ולהחזיק את לומדי התורה ובזה יהיה לו נחת וכבוד…
(משוש תבל).
