“בהיות מרן זיע”א במצרים, שם פעל פעילות קודש בקרב הקהילה היהודית”, משחזר אחד מתלמידיו באותם ימים, “מפורסמת גם המלחמה שנוהלה כנגד מרן בידי כמה מאנשי ועד הקהילה שהיו פורקי עול רחוקים מתורה ומצוות, אשר עינם הייתה צרה בהתנהלותו של מרן על פי ההלכה הצרופה, שלא תאמה את אורחות חייהם המופקרים.
אנשים אלה לא בחלו בשום צעד, עז היה רצונם לדחוק ולהרחיק את מרן זיע”א מעמדת השפעה על בני הקהילה היהודית.
באחת הימים, הוציא אחד מהם שמועה – עלילת שוא כנגד מרן זיע”א כדי להשחיר את פניו בעיני הציבור, באותו יום הגיע מרן כהרגלו למסור שיעור בישיבת “אהבה ואחוה”, והנה באמצע השיעור נשבר קולו של מרן והוא החל לבכות בדמעות שליש על הצער שנגרם לבני משפחתו, אולם עיקר כאבו ובכיו היה על חילול שם שמים שנגרם בגין אותם שמועות חסרות שחר כנגדו. אנו תלמידיו הרגשנו כי יותר מכל כאב לו למרן על ששם שמים מתחלל ברבים, על זה היה קשה לו להבליג…”.
(משוש תבל).
