מרן עטרת ראשינו זצוקללה”ה השפיע בדבריו ובתורתו על כל האומה כולה, בכל הארץ יצא דבר קודשו ובקצה תבל מליו, והצליח להצית את אור היהדות ואש התורה בכל הארץ ובתפוצות.
גם כשהיה אומר דברים מפורסמים היו הדברים משפיעים חיזוק מחוּדש בלב השומעים, ואפילו דברים שכבר סיפר אותם בעצמו בשנים קודמות, בכל זאת כשהיה חוזר ומספר אותם היו בעיני השומעים כחדשים ומציתים את אש שלהבת אהבת ה’ מחדש, כמו הפעם הראשונה.
מרן סלל מסילות לליבם של הקרובים והרחוקים כאחד, לא היה איש או אישה, תינוק או תינוקת, בן ברית או שאינו בן ברית, מדן ועד באר שבע, שלא שמע את שמעו של מרן. תוכחותיו ומוסריו היכו גלים, וייסרו את מצפונם של העם היושב בציון, המנהיג היחיד בדורותיו שהצליח לחדור מתוך בית מדרשו אל כל שכבות העם ולתוך תוכם של רשתות התקשורת כולם, אוהבים ושונאים גם יחד!
מרן רבינו הגדול זצוקללה”ה הוא המופת והדוגמא המאלפת לקיום דברי קודשם של בעלי המוסר שעל ידי שאדם עוסק בתורה בהתמדה בארץ הקודש, הוא מציל יהודי אחר בפריז מלאכול נבלות וטריפות! מבלי שמרן יצא מביתו אל אותם האוחזים בכלי המשחית – כלי התקשורת, בלי שיביט בהם, בלי שיפנה אליהם, בלי שיקרוץ עין אליהם, ואפילו אינו חושב בהם, דברי קודשו הובאו על ידם וחוללו סערת רגשות בכל הארץ והתפוצות! ודבריו של מרן היוצאים מליבו הרחום עשו מסילות לליבם ובקעו לבבות אבן ועשו פירות ופירי פירות!
פעם אחת בשיעורו הקבוע במוצ”ש המשודר בלווין, פלפל בהלכות שבת, ובתוך הדברים ציין שצריך להקפיד בשבת בעת שמקנחים את האף שלא יתלשו שערות תוך כדי קינוח, התקשורת החילונית ביקשה להתלוצץ מפסק ההלכה, אלא שגם כאן נתוודענו לעוצמת השפעתו של מרן. אישה חילונית מצפון תל-אביב שהייתה רגילה לקצוץ לכל בניה ובנותיה ציפורנים בשבת מפני היותו יום פנוי בשבילה, שמעה בתקשורת את הוראתו של מרן, והחלה לדרוש קל וחומר בעצמה: “אם דבר שהוא בלי כוונה אסור בשבת, מה אני יגיד על עצמי שאני קוצצת במזיד את הציפורניים שבוודאי זה אסור”, ומאז הפסיקה לגזוז את הציפורנים בשבת…
(שלהבת יוסף חי).
