סיפר הגאון רבי מרדכי יזדי, מאחרוני תלמידיו של ראש הישיבה רבינו עזרא עטייה זצוק”ל, כי לאחר שחזר מרן רבינו הגדול ממצרים, קבע את מקום לימודיו בבקרים בבית הכנסת “צופיוף”, וזאת מפני שהייתה שם ספריה תורנית עשירה, ובה ספרים נדירים ועתיקים, בבית כנסת זה גם תלמידי ישיבת פורת יוסף קבעו את משכנם זמן מה לאחר חורבן הישיבה שבעיר העתיקה בשנת ה’תש”ח.
מריבוי התלמידים במקום, ראה פעמים רבות שמרן רצה לכתוב את חידושיו, אך לא מצא שלחן פנוי, ומרוב אהבתו וחשקו היה מתיישב על הארץ, ואת ספריו היה מניח על גבי כיסא לפניו, והיה משתמש בכסא כשלחן, ועליו היה כותב את חידושי תורתו.
(משוש תבל).
