סיפר מורנו ורבינו מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט”א:
לפני שנים רבות אבא של אִמי, חמיו של מרן, רבי אברהם פתאל זצ”ל, נפל למשכב וחוליו הכביד עליו, אבא נטל אותי עמו ויחד הלכנו לבקר את סבא במיטת חוליו. כאשר ראה סבא את אבי, החלו עיניו זולגות דמעות באומרו כי החולי והייסורים מפריעים לו לזכות את הרבים, וכי רוצה הוא עוד לחיות על מנת להגדיל תורה ולהאדירה…
לשמע דברי חותנו, תפס מרן את ידי חמיו, ואמר בפיו: “יהב ליה ידיה ואוקמיה” (ונרמז במשפט זה שם קדוש המסוגל לרפואה), וחזר על זה שלש פעמים, לאחר מכן שאל את חמיו: “חביבים עליך ייסורים?”, וסבא השיב לו (על פי הוראתו): “לא הם ולא שכרם!”.
והנה כעבור זמן מה החל מצבו של סבא להשתפר עד שחזר לאיתנו והמשיך לחיות עוד שנים רבות אחר כך כפי משאלת לבו, והיה מזכה את הרבים.
(משוש תבל).
