כדרכו בקודש ברח מרן רבינו הגדול זצוקללה”ה מן הכבוד בצורה שאין דומה לו, אך יחד עם זאת הכבוד רדף אחריו.
באחת הפעמים שהגיע לשבות בעיר כדי לחזק את הקהל, היה אמור לשבות במלון, כשירד מן הרכב ופסע אל המלון הציבור הקדוש שקשור למרן זיע”א בעבותות אהבה לא הסכים לוותר על הזכות העצומה לשמוח בשמחתה של התורה, וליווה את מרן בשירה וריקודים, כשלבינתיים הצטרפו אלפים מכל העדות באזור. היה זה מחזה אדיר לראות את האלפים מתלווים למרן בשירה וריקודים.
אך על מרן שצעד בראש ניכר היה שאינו רווה נחת מכל הכבוד הגדול שרחשו לו, והמשיך בהליכה מהירה עד כניסתו למלון, והקהל נפרד ממרן בברכת שבת שלום.
בנו של מרן, מו”ר ועט”ר מרן עמוד ההוראה הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט”א השיב למחרת לשאלת ההמון מה הגיב מרן בעת שנכנס למלון:
איך שנסגרה דלת חדרו של מרן במלון, התפרץ בבכי נורא ואמר: “למה עושים לי זאת, למה אני צריך את הכבוד הזה?! זה מצער אותי!”.
ולא נחה דעתו של מרן מזה במהלך כל השבת.
וכך בכל פעם שהיה מרן מגיע לחיזוקי ענק של חיזוק והתעוררות וכנסים לבני התורה, כשהיה נכנס לאולם היו האלפים נעמדים על רגליהם ופורצים בשירה אדירה לכבודו, ולא אחת ולא שניים הבחינו במרן שבעת שהיה פוסע לכיוון בימת הנשיאות אל כיסא המלכות שהוכן בעבורו, היה ממלמל לעצמו “לך ה’ הגדולה והגבורה והנצח וההוד”.
(שלהבת יוסף חי).
