סיפר מרן פוסק הדור זצוקללה”ה באחד משיעוריו ואמר:
כשהייתי צעיר ביקשו ממני והפצירו בי שאלמד את מקצוע ברית המילה ואהיה מוהל, אבל אני סירבתי, מפני שלהיות מוהל זה דבר שאפשר ללמדו בתוך כמה חודשים, אבל אם אהיה מוהל, כל אחד יבוא ויבקש שאמול את בנו, וכך אמנע מלימוד התורה. בכל יום אצטרך ללכת מברית מילה לברית מילה, ותורה מה יהא עליה?! ולכן לא הסכמתי להיות מוהל!
ולמרות שקצת מטרידים אותי בסנדקאות, אבל זה שונה מלהיות מוהל, מפני שאנשים לא ששים לכבד מהר בסנדקאות, כי האבא רוצה וכן הסבים והמכובדים, כולם רוצים להתכבד בסנדקאות, וממילא כמה כבר הזדמנויות יש להיות סנדק, פעמיים-שלוש בשבוע.
אבל להיות מוהל, אין לדבר סוף, צריך ללכת מברית לברית, והרי זה בבחינת “ויצא מאהל לאה ויבוא לאוהל רחל…” ומתי אלמד תורה?! אין מעלה גדולה יותר מלימוד התורה הקדושה, שהרי תלמוד תורה כנגד כולם.
(משוש תבל).
