בשעה שישב מרן זיע”א שבעה על בנו, כחצי שנה לפני פטירתו, באה אצלו לנחמו אחותו שלא ראתה אותו כבר זמן רב.
מיד כשישבה לפניו, פתח עמה בדברים בשלומה, ואחר כך שאל: “האם הנכדים שלך לומדים בתלמודי תורה? היודעת את מעלתם של אלו שבניהם לומדים תורה?”, והחל להציע בפניה דברים נעלים אודות הזכות של אלו שניהם לומדים תורה.
כשסיים להרצות את דבריו, פנה לאחותו ושאל “האם יש לך קשר עם אחותנו פלונית?”, משנענה כי יש רק מעט קשר, החל שוב: “אנא ממך, דברי על ליבה שנכדיה ילמדו בתלמודי תורה, כי מה יקרים ומה נעלים אותם שזוכים שבניהם לומדים תורה…”.
(שלהבת יוסף חי).
