כשהגיע מרן זצ”ל למצרים, שם כיהן כראב”ד וכאב בית דין, ביקש שלא יכבדוהו בפתיחת ההיכל, משום שהפרוכת הייתה גדולה וכבדה מאד, ועד שהיה מגיע להיכל ומסיט את הפרוכת, היה זה לוקח כדקה אחת, והיה אומר מרן זצ”ל כי חבל לו על הזמן.
“בזמן זה אפשר להספיק עוד כמה שורות בתורה!” נימק מרן את בקשתו.
(משוש תבל).
