מרגלא בפי קודשו של מרן זיע”א: “אין אומן בלא כלים”, ובאותה נשימה היה מוסיף ואומר: “הלא ספרי הקודש הם כלי האומנות של החכמים! וחכם שעמל בתורה וספרים אין לו, אם כן איך יראה נפלאות בתורה?!”.
וכן, מרן זיע”א, בימי עוניו, תמיד היה מפריש ממעט הפרוטות שהיו בכיסו בכדי לרכוש ספרים, וזאת למרות מצבו הדחוק…
אך למרות זאת, היו פעמים שהפרוטה ממש לא הייתה מצויה בכיסו, ולא היה סיפק בידו לקנות את השו”ת שראה… מה יעשה? בצר לו, היה פונה ומבקש מהמוכר שישאיל לו את הספר אך ללילה אחד! והוא כבר יחזיר אותו למחר בשלימות.
וכך, בשקיקה היה לומר מרן זיע”א את הספר המושאל שבידיו, ומשתדל להספיק ולשנן מתוכו כמה שיותר, הן כבר מחר יצטרך להחזיר אוצר זה לבעליו…
(משוש תבל).
