מרן רבינו הגדול זצוקללה”ה השפיע בדבריו ובתורתו על כל האומה כולה, בכל הארץ יצא דבר קודשו ובקצה תבל מיליו, והצליח להצית את אור היהדות ואש התורה בכל הארץ ובתפוצות.
גם כשהיה אומר דברים מפורסמים היו הדברים משפיעים חיזוק מחודש בלב השומעים, ואפילו דברים שכבר סיפר אותם בעצמו בשנים קודמות, בכל זאת כשהיה חוזר ומספר אותם היו בעיני השומעים כחדשים ומציתים את אש שלהבת אהבת ה’ מחדש, כמו בפעם הראשונה.
מרן סלל מסילות לליבם של הקרובים והרחוקים כאחד, לא היה איש או אישה תינוק או תינוקת בן ברית או שאינו בן ברית, מדן ועד באר שבע, שלא שמע את שמעו של מרן. תוכחותיו ומוסריו הכו גלים, וייסרו את מצפונם של העם היושב בציון, המנהיג היחיד בדורותיו שהצליח לחדור מתוך בית מדרשו אל כל שכבות העם ולתוך תוכם של רשתות התקשורת כולם, אוהבים ושונאים גם יחד!
פעם אחת בשיעורו הקבוע במוצ”ש המשודר בלוין, פלפל בהלכות שבת, ובתוך הדברים ציין שצריך להקפיד בשבת בעת שמקנחים את האף שלא יתלשו שערות תוך כדי קינוח, התקשורת החילונית ביקשה להתלוצץ מפסק ההלכה, אלא שגם כאן נתוודענו לעוצמת השפעתו של מרן.
אשה חילונית מצפון תל אביב שהייתה רגילה לקצוץ לכל בניה ובנותיה ציפורניים בשבת מפני היותו יום פנוי בשבילה, שמעה בתקשורת את הוראתו של מרן, והחלה לדרוש קל וחומר בעצמה: “אם דבר שהוא בלי כוונה אסור בשבת, מה אני יגיד על עצמי שאני קוצצת במזיד את הציפורניים שבוודאי זה אסור”, ומאז הפסיקה לגזוז את הציפורניים בשבת…
(שלהבת יוסף חי).
