מעשה בתלמיד חכם שכתב ספר בעניינים של ספקות הלכתיות, דהיינו בפרטים שלא נכתבו במפורש בפוסקים. ובא לבקש ממרן זיע”א הסכמה לספרו.
מרן לא הסכים לתת לו הסכמה ואמר: “וכי זה הלכתא למשיחא, ספר של “תיקו”?! תלמד טוב ותכריע לפי כללי הפסיקה. כגון ספק דאורייתא לחומרא ספק דרבנן לקולא, ואז אתן לך הסכמה”.
ומעבר לכך, אפילו בנושאים שהם הלכה למעשה, אלא שנזקקים להם רק חלק קטן בעם, הייתה דעתו של מרן זיע”א שעדיף להתעסק בהלכות אחרות.
וכפי המעשה באברך שכתב ספר על הלכות חושן משפט, כשביקש ממרן הסכמה לספרו, אמר לו מרן “מדוע אתה כותב על חושן משפט תכתוב על אורח חיים ויורה דעה שיותר נזקקים”. וכן כתב בספרו הליכות עולם ח”ח (עמוד שנד) וז”ל: “העיון בגמרא וראשונים בין בסדר נזיקין ובין בשאר מקצועות התורה הוא דבר נשגב, ואין ערוך אליו. ומכל מקום יש לכל תלמיד חכם ובן ישיבה להתרחק מפלפולי סרק, וחילוקים הרחוקים מהאמת, אלא יתן אל ליבו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. גם חובה קדושה על כל תלמיד חכם ובן ישיבה לקבוע זמן ללימוד הלכות פסוקות באורח חיים ויורה דעה. ולא יתעסק אך ורק בפלפולים.
(רבן של כל בני הגולה).
