סיפר מרן זיע”א:
היה לנו קרוב משפחה שחזר בתשובה ולמד בשיבת “אור שמח”,אך הוריו לא הלכו
בעקבותיו ונשארו לא שומרי תורה ומצוות. בנם כשראה זאת, הפסיק לאכול בביתם, וכשהיה מגיע אליהם לביקור לא היה נוגע בשום מאכל, ואפילו כוס תה לא הסכים לשתות אצלם.
הדבר חרה להם, קשה היה להם לקבל שהבן שלהם לא מוכן לאכול אצלם, בצר להם הם פנו ובאו אלי וסיפרו לי זאת.
ואני בשומעי כך, הצעתי ואמרתי להם: “אם אתם רוצים שהבן שלכם יאכל אצלכם, זה תלוי בכם, הרי אתם יכולים לאכול “כשר”, מאכלים כשרים גם הם טעימים, ומדוע לא תקפידו מכאן ואילך לאכול כשר, וגם תפרידו בין הכלים הבשריים לכלים החלביים, ואז כאשר הבן שלכם יראה שאתם משתדלים בענייני כשרות ומתנהגים על פי חוקי התורה בזה, אני סמוך ובטוח שהוא יתחיל לאכול ולשתות אצלכם…”.
לשמע דברי, הסכימו ההורים ואמרו: “כבוד הרב, אנחנו מוכנים לכך, אבל מי יעשה לנו את זה?”.
אמרתי להם: “אל תדאגו, נשלח לכם תלמידי חכמים שיכשירו לכם את המבטח והכלים”, וכך היה, שלחנו להם שני תלמידי חכמים שהכשירו להם את המטבח, מה שהיה צריך הגעלה – הגעילו, מה שצריך לקנות חדש – קנו, והכלים שהיו צריכים טבילה – הטבילו, וכך הבן שלהם יכל לאכול אצלם מבלי שום חשש.
בזכותו הם מוכרחים לשמור על הכשרות בביתם, וכך נתקיים בהם הפסוק (מלאכי ג, כד): “והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם”.
(משוש תבל).
